?

Log in

No account? Create an account
Camereport, part 1 - Impressions and Expressions of Ijon
June 22nd, 2006
05:34 pm

[Link]

Previous Entry Share Next Entry
Camereport, part 1
בזמן האחרון מצאתי זמן לבקר בתיאטרון בכמה הצגות בתיאטרון הקאמרי, והנה פרק ראשון מרשמי:

גיבור מעמד הפועלים (מאת יהושע סובול)
סובול חיבר מחזה עכשווי על יחסי עבודה בעיר דרומית. זו דרמטיזציה מוצלחת של מצב אמיתי מאוד, המְחזָה של עוולות הקפיטליזם הבלתי-מרוסן, עם רמיזות לקשרי הון ושלטון, כמתבקש ממצב החברה הישראלית. אין זו אמנות גדולה, אבל זה מחזה בְּעִתוֹ, והוא פורש את חומרי המציאות הללו בצורה טובה ומשכנעת.

השחקן הראשי, שמשחק את הצעיר מוֹרְדִי, אמין ומעורר אהדה. הוא מוכר לי מאוד, אולי הוא בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב וראיתי אותו באיזו הפקה שם? אורי גבריאל ("סמי בן טובים", שפתח הקופה ולקח הכסף) בתפקיד בֶּבֶּר, משחק לשם שינוי לא מאפיונר אלא אדם הגון ולא אלים, ועושה את זה טוב.

אלברט אילוז, בתפקיד מארקוס, האיש הרע, משחק לא טוב -- תזמון השורות חלש, ניכר בו שהוא מדקלם טקסט, ולרגע לא נדמה שלפנינו דמות אורגנית מדברת בטבעיות, ומדי פעם הוא אף מועד בלשונו וסתם מגמגם. אולי היה זה ערב חלש במיוחד שלו, אך הדבר ניכר על רקע הטיפול המוצלח בטקסט מצד שאר השחקנים.

ההצגה לוקה כמובן בחולי הנפוץ ביותר בתיאטרון הישראלי: ציצים. כלומר, "ציצים" כמלה כוללת לתופעה הוולגארית של חשיפת מקסימום בשר נשי למשך זמן מירבי במירב ההזדמנויות. בהצגה הזו התופעה היתה מתונה יחסית, ועדיין, את השחקנית (חירות אשכנזי) ששיחקה את הבחורה הצעירה, המאורסת למורדי, זכה הקהל לראות מפזזת בתחתונים (תוך הרמת שמלת הכלה שלה במיוחד לצורך "ציצים" ולא משום סיבה נראית לעין) על הבמה, ואח"כ קופצת על ארוסה וחובקת את אגנו בירכיה החשופות. לא היתה הצדקה דרמטית או טקסטואלית לתמרון הזה, ואני תמה אם הוא מצוין בהוראות הבימוי של סובול (מאוד יאכזב אותי לגלות שכן) -- רוב הסיכויים הם שהבמאי (עודד קוטלר) הוסיף אותו לפי הדיבר הראשון של התיאטרון העברי העכשווי: "לא תחמיץ הזדמנות לקצת ציץ".

(מי ששמע אותי מדבר על הצגות ישראלית ודאי מכיר כבר את הטרוניה הזו שלי -- אשמים בכך גם במאי בית לסין ("הדבר האמיתי", למשל), וגשר (על אף יומרתם האמנותית, ראו את "שושה", שבה מתרוצצים דמידוב והשחקנית הראשית (לא דודינה, אחרת, שמה זרח מפרחוני) עירומים לגמרי על הבמה במשך דקות ארוכות), והקהל שותה בשקיקה כל ציץ וכל פולקע, והקופות מצלצלות, ובא לציון גואל. אינני פוריטן, אבל הפורנוגרפיה מפריעה לי ליהנות מן הדרמה. אבל אולי זה סיפור אחר. בעצם, כבר כתבתי על זה פעם.)

לסיכום: אפשר לראות וליהנות.

Current Music: Renaissance -- A Song for All Seasons

(Leave a comment)

Project Ben-Yehuda [Hebrew] Powered by LiveJournal.com