?

Log in

No account? Create an account
Poland: 3. Day Two -- Gura Kalvaria, Kazimierz-Dolny, Kozienice (Hebrew) - Impressions and Expressions of Ijon
December 24th, 2003
08:32 pm

[Link]

Previous Entry Share Next Entry
Poland: 3. Day Two -- Gura Kalvaria, Kazimierz-Dolny, Kozienice (Hebrew)
Note: The English translation is on hold until further notice. Sorry.
תאריך ההתרחשויות: 8 יולי, 2002

מוקדם בבוקר, לאחר ארוחת בוקר עשירה להפתיע במלון הלא-מפואר בורשה, ארזנו את עצמנו על מיטלטלינו במיניבוס, ויצאנו לתור את פולין. גם בבוקר היום השני, לא הרפה החום המעיק מאיתנו, וביליתי כחמש דקות במחאות קולניות באוזני סבא וסבתא על היעדר הקור הפולני האגדי. הם ציינו שקיץ עכשיו. עניתי שזה לא תירוץ, הרי אנחנו לא במזרח האָזיאתִי ההוא... סבתא חייכה כמעט בהתנצלות, וסבא צחק ואמר שיום כזה היה סיבה למסיבה בתקופת ילדותו כאן. לאחר שהבטיחו לי במעורפל שיפורים בתחום המטאורולוגי, נחה דעתי.

שלמה, כאמור, היה אחראי על התכנית, והאתר הראשון בתכנית היה עיר לא גדולה בשם גוּרָא קַלְוָרִיָה, שהיהודים כינו פשוט גוּר. פירוש השם הפולני הוא "גבעת גולגולתא", היינו אתר צליבת ישו, וזה מסביר אולי את "צינזור" השם בלשון היהודים, משום שבניגוד למקרים אחרים, שבהם קוצרו ושונו שמות פולניים שהיו קשים לחיך היהודי, נדמה לי שאין קושי פונטי מיוחד בשם הזה. בקבוצה שלנו, הייתי היחיד שהתענין בכלל בשם הפולני של המקום.

רב חסיד אחד חיפש יום אחד יישוב נוח מבחינה כלכלית להקים בו את חצרו, שכן עלויות הנדל"ן במקום מושבו היו יקרות מדי. הוא בחר דווקא בגורא קלוריה, ובנה שם את חצרו. כך נולדה חסידות גוּר. (משפחתו של סבי מצד אבי היתה חסידת גור). לימים, עלה הרבי מגור עם חסידיו לישראל, וכאן מרכז החסידות הזו עד היום.

בעיר עצמה אין הרבה מה לראות, ונסענו ישר אל בית המדרש של החסידים, שעוד עומד על תלו. הוא אינו בשימוש, שכן אין בגורא קלוריה יהודים כיום, אך נראה שדואגים לתחזק אותו מינימלית. מדובר במבנה גדול, דו-קומתי, שמגיני דוד מפוסלים על קירותיו. המבנה היה נעול, והסתבר ששכנה אחת, לא יהודיה כמובן, מחזיקה במפתחות, והיא פתחה לנו את הדלת. שלמה נתן לה כמה מעות, וזה סידור שאפיין רבים מהביקורים שלנו באתרים יהודיים בפולין.

את רוב הקומה התחתונה תופס אולם גדול, שבו למדו והתפללו. האולם ריק היום, ויש בו רק שולחן מאורך ולצדו ספסלים, וכוננית אחת, חדשה בעליל, ובה ספרי קודש בעברית, חדשים אף הם, שודאי הונחו שם ע"י חסידי גור, הפוקדים את המקום עד היום. בכלל, חסידים, בקבוצות וביחידים, מהווים חלק ניכר מהתיירות היהודית לפולין.


<caption>האולם הריק</caption>


בקומה השניה היתה מאפיה, ששימשה את החסידים להכנת לחם ומצות כשרים. היום היא ריקה, ורק רואים עוד את תנור האבן הקבוע בקיר, ואת הארובה. ריח רצפת העץ הישנה היה בולט בקומה השנייה הלא-מאווררת, והוא ריח שלא מרבים להריח בארץ. בישראל כמעט שאין רצפות עץ, ובטח שלא רצפות ישנות כאלו.


<caption>המאפיה בקומה השניה</caption>

כשיצאנו מהבנין, נתקלנו בקבוצת של כששים בני נוער וכמה מבוגרים, שליהגו בשפה שהזכירה מאוד עברית. בעצם, היתה זו עברית, אבל רק במשפט השלם השני או השלישי ששמעתי קלטתי בדיוק במה מדובר; היה מפתיע לשמוע עברית צחה באמצע הקלואריה. מסתבר שמדובר בטיול מאורגן של איזו אולפנא, כלומר בי"ס דתי לבנות. טיפוס סמכותי ומזוקן הרצה לבנות על תולדות חסידות גור, וכשיצאנו החלפנו כמה מלות נימוסין עם כמה מהמורים וההורים המלווים, שעמדו בצד, בעוד החניכות החסודות שותות בצמא את דברי הסמכותי, או לפחות מעמידות פנים באופן מוצלח. בירכנו אותם לשלום והמשכנו בדרכנו, אך כפי שהסתבר יותר מפעם אחת במהלך הביקור שלנו, פולין קטנה משחשבנו, ודרכינו הצטלבו שוב, בנסיבות פחות נעימות.


<caption>חזית בית המדרש של הרבי מגוּר; מימין: דוד שלמה, דוד יוסי, ומאירק'ה; משמאל בנות האולפנה החסודות.</caption>


לפני שעזבנו את גורא, ביקרנו בבית הקברות היהודי שבה. גם הוא, כמובן, אינו בשימוש עוד. בית העלמין מגודר בגדר אבן, ולפי הלוחית שקבועה בשער, הוא מתוחזק ע"י חסידים אמריקנים.


<caption>השער הפנימי, הישן, של בית העלמין היהודי בגורא קלואריה.</caption>

קברים רבים נשברו ונהרסו בזמן המלחמה, או אחריה. אחרים שקועים ברובם באדמה. עשבים שונים צומחים פרא כמעט עד גובה המתניים, ונראה שמעבר לשמירה על עצם קיום המקום ועל הגדר, לא מתחזקים את הקברים והשטח עצמו. קראנו כמה מצבות, הכתובות עברית ו/או יידיש. בלב המקום ניצב מה שמכונה "אוהל" – מבנה קטן סביב קבר חשוב במיוחד. קבור שם איזה רב חסידי חשוב, ולפי הנרות והפתקים בתוך האוהל סביב הקבר, ניכר שאת האוהל, לפחות, מבקרים חסידים לעתים קרובות. חסידים נוהגים להתפלל ליד קברות צדיקים, ולבקש בקשות בתפילה ובפתקים. אני ושאר אנשי הצד החילוני בקבוצה הצצנו לתוך האוהל והיינו מוכנים להמשיך, אך הבנות של חנה התעכבו בתוך האוהל זמן מה, ואף השאירו פתקים.

<caption>ה"אוהל" של הצדיק בבית הקברות בגורא קלואריה. משמאל רואים קברים של יהודים שלא זכו לתשומת לב החסידים.</caption>


בינתיים, הרהרתי אני על בתי העלמין הללו. יש המון כאלו בפולין – והרי היו המון יישובים יהודיים בפולין, וכולם נזקקו לבית עלמין. חלקם הושחתו והושמדו לחלוטין, אך רבים עוד קיימים, ברמת הזנחה זו או אחרת. חשבתי על המקום הזה, למשל; היום מתחזקים אותו מטעם איזו חסידות אמריקנית. האם עדיין יתחזקו אותו בעוד עשרים שנה? חמישים? במשך כמה זמן יהיה חשוב לאנשים לממן גדר ואולי כיסוח דשא פעם בשנתיים? מתי ידרשו השלטונות המקומיים לקבל את השטח לידיהם? ומה האלטרנטיבה? להקים מוזיאון על חורבות כל בית עלמין יהודי בפולין? מי יממן אותו? מי יבקר בו? אינני יודע.

ליד האוהל פגשנו גם זוג תיירים ישראלים, ששכרו מדריך פולני דובר עברית שינחה אותם. המדריך שלהם בירך אותנו בעברית צחה, והתענין בטיבה של קבוצתנו ובתכנית המסע שלנו. התרשמתי מאוד מצחות ומרהיטות העברית בפיו, ולא יכולתי להתאפק מלשאול היכן למד אותה. הוא השיב שלמד עברית באוניברסיטת ורשה, שם יש תכנית מצוינת ללימוד עברית, כך מסתבר, ושמאז שהתחיל ללמוד הספיק גם לבקר בישראל, גם כדי לראות את אתרי הקודש וגם כדי לשמוע את העברית המדוברת בסביבתה הטבעית.

מגורא קלואריה, נסענו למקום בעל השם המרנין קָזִ'ימִיֵז' דוֹלְנִי (Kazimierz Dolny), שפירושו קז'ימיז' תחתית. קז'ימיז' הוא שמו של שליט פולני דגול, ובעברית הוא מוכר יותר בגרסה הרוסית של שמו: קזימיר. בעצם היו כמה קז'ימיז'ים, וביניהם קז'ימיז' השלישי מכונה "קז'ימיז' הגדול". הוא חי במאה הי"ד, וקידם את פולין הרעועה שקיבל לכדי ממלכה גדולה וחזקה, מעשה אוגוסטוס. בין היתר, ייסד את האוניברסיטה בקראקוב (העיר שימשה מושב מלכותו) וערך רפורמות מקיפות בצבא ובמערכת המשפט.

מעשה חשוב אחר של קז'ימיז' הוא הזמנת היהודים אל פולין: הוא הכריז שהיהודים רצויים בארצו, והבטיח להם הגנה מלכותית והתחשבות באורח חייהם. על אף שהיו יהודים רבים בפולין גם לפני ימי קז'ימיז', הזמנתו נחשבת לתחילת ימי הזוהר של היישוב היהודי בפולין, ואחזור לכך בהמשך. סבא סיפר שעד היום כל פולני, אפילו כפרי בור, יודע לומר לך שקז'ימיז' הביא את היהודים לפולין.

<caption>קז'ימיז' הגדול על פי יאן מטייקו</caption>


קז'ימיז'-דולני, אם כן, היא עיר קטנה (כאלפיים תושבים) שנקראת על שם קז'ימיז' הגדול, שייסד אותה. היא "תחתית", משום שגם בסמוך לקראקוב הקים קז'ימיז' עיר על שמו. היא ציורית מאוד, ומשמשת היום אתר מנוחה ויצירה לאמנים רבים, ואף מוקד תיירותי מבוקש. באמת מדובר בפנינת חמד. טיילנו קצת בעיר העתיקה, המאורגנת סביב כיכר בסגנון הרנסאנס האיטלקי (יש כמה וכמה ערים כאלו בפולין). לכיכר העיר קוראים רִינֶק (rynek) בפולנית.

<caption>הרינֶק של קז'ימיז'-דולני</caption>

<caption>הרינֶק של קז'ימיז'-דולני. רבקה (ריבקי) מביטה במצלמה.</caption>


במרכז הכיכר המלבנית או הרבועה היתה תמיד באר מים (בקז'ימיז' דולני היא עומדת גם היום, ואף מפיקה מים, אם כי רק לצרכי תיירות, כמובן), ובמרכז אחת הצלעות היתמרה הכנסיה. בקז'ימיז' דולני, שוב, הרושם המלא עוד מתקבל – כשעמדנו באמצע הכיכר אי-אפשר היה להתעלם מהצל הברור שהטילה הכנסיה על המרצפות הלבנות הבוהקות.


<caption>הבְּאֵר במרכז הרינֶק של קז'ימיז'-דולני. מאיר בגבו למצלמה.</caption>


דוד שלמה שמע על איזה בית-כנסת לשעבר שהיה אמור להיות קרוב מאוד לרינק, אך לא מצאנו לו זכר, והמקומיים לא ידעו על מה הוא מדבר. בינתיים מצאתי כתובות בלטינית על פני אחד הבנינים העתיקים ברינק, שלמיטב הבנתי השביעו קדוש מקומי שישמור על הסוחרים (mercatores) ששכנו בו אי-אז במאה השבע-עשרה. לפתע שמתי לב שאני שומע את קולה של סבתא, מתווכחת בפולנית עם מישהו. איתרתי אותה ליד דוכן מאולתר לממכר פירות וירקות בצד הרינק, והסתבר שאינה מתווכחת כי אם מתמקחת! הצטרפתי אליה, והיא מיד החליטה שבנוסף לתפוחים שביקשה לקנות יש לרכוש גם דובדבנים בשבילי. אמרתי שאין צורך, אך היא התעקשה, ונזכרתי שבכמה הזדמנויות כששאלתי אותה על ילדותה בפולין (היא חיה באיזור ששייך כיום לאוקראינה, כאמור), הזכירה תמיד את פירות היער השונים שאהבה ללקט, וכמה שחסרו לה בארצנו דלת היערות. על-כן החלטתי לטעום דובדבנים פולנים, וכשהנהנתי מיד קרנה סבתא ברוב נחת. התגרן נכנע לעיקשותה של סבתא, הוזיל עוד את המחיר, וחזרנו אל הקבוצה ופצחנו בהאכלה רבתי (ענין האוכל, אגב, היווה סוגיה עדינה, בגלל הרוב הדתי בקבוצה, שלא יכול לאכול מזון מבושל וכו', ולכן נאלץ להסתמך על מוצרי מזון בסיסיים שלא נגעו בכלי מטבח פולניים; פירות היו לפיכך נכס אסטרטגי).

מעבר להתרשמות מיופיה ומהסגנון הרנסאנסי המובהק שלה, לא היה לנו הרבה מה לחפש בקז'ימיז' דולני, ולמעשה היינו מסתפקים בזמושץ' [Zamosc] (שבה ביקרנו יום לאחר מכן) לצורך זה, אלמלא היה מחוץ לעיר אתר מיוחד במינו: בעת הכיבוש הנאצי, בין שאר הזוועות, השתמשו הנאצים במצבות קבורה מבתי עלמין יהודיים לריצוף דרכים וכבישים. עשרות כבישים בסביבות העיר והכפרים הסובבים אותה רוצפו או תוקנו בעזרת שברי מצבות יהודיות שחוברו במלט; הגרמנים לא טרחו אפילו להסוות את הזוועה – הכיתוב העברי או האידי על המצבה זעק מעלה אל ההולכים בדרך. קשה לדמיין זאת. לאחר המלחמה, היו בין הפולנים אנשים שמצפונם הציק להם בענין, ושטרחו לא רק לחלץ את המצבות מהדרכים ולהחליפן בסלילה רגילה (לכשהתאפשר הדבר, כלכלית), אלא אף העמידו אנדרטה לציון הזוועה, על גבעה המרוחקת כקילומטר מהעיר.

הגענו אל הגבעה הנמוכה, המכוסה דשא נעים למראה, וראינו בראשה קיר אבן דהוי. רק כשהתקרבנו מעט יכולנו לראות את המחזה במלואו: הקיר מורכב מאותם שברי מצבות שחוברו במלט, פה ושם אף מצבות שלמות. מעל רובן עוד ניתן לקרוא את הכיתוב: רבי פלוני בן אלמוני, שוחט ובודק... פלונית-אלמונית בת ר' פלמוני, יראת שמיים ומרבה בצדקה... פה ושם מופיע מעל שם הנפטר ציור של ידיים פרושות בברכת כוהנים, ללמדך שהנפטר היה כהן...

הקיר קטוע באמצעו, בשבר משונן. דרכו ניתן לעבור אל מאחורי הקיר, שם נטועים עצים שמשרים צל אפלולי וריח סמיך של עלווה על המתבונן. לא דיברנו הרבה ליד הקיר; מחשבות, מחשבות. העליתי ברוחי את עקירת המצבות, את הריצוף, שודאי הוטל על מקומיים, את הבודדים שהעזו, אולי, למחות...


<caption>הקיר בקז'ימיז'-דולני</caption>



<caption>הקיר בקז'ימיז'-דולני</caption>



<caption>הקיר בקז'ימיז'-דולני. סבתא בקדמת התמונה.</caption>


את הלילה תוכנן לעשות בעיר הגדולה לובלין. מקז'ימיז' דולני, שכדי להגיע אליה סטינו מהדרך הראשית מורשה ללובלין, חזרנו אל הכביש ותחנתנו הבאה היתה קוזניצה (Kozienice). שם רצה שלמה לראות את בית הקברות היהודי (בכלל, בתי קברות הם האתרים העיקריים מבחינת היהודי הדתי המבקר בפולין), משום שאביו (שלמה הוא בנה של אחותו של סבא, אביו אינו קשור ישירות למשפחתי) היה חסיד קוזניץ (הגרסה היהודית לשם הפולני). לאחר סיבוב קצר בעיר, מצא הנהג המוכשר שלנו את בית העלמין היהודי. גם כאן, היה בית העלמין (שאינו בשימוש, כמובן) מגודר ומתוחזק ברמת "מוזנח סביר". עברנו בין המצבות המועטות שנותרו על תילן בו, וגם כאן מצאנו "אוהל", כלומר מבנה סביב קבר צדיק. על אף הדממה המוחלטת ששררה במקום, הסתבר לפתע שאיננו לבד: על ספסל אבן קטן, לא הרחק מה"אוהל", ישב נזיר פרנציסקני, בבגדיו החומים הקשורים בחבל. הוא התבונן באוהל בשלווה, כפות ידיו פרושות וצמודות זו אל זו, בתנוחה טיפוסית שודאי נלמדת במנזר.

לפני שהספקנו לתהות מה עשוי להביא נזיר לבית עלמין יהודי ישן, הגיח מן ה"אוהל" אברך יהודי צעיר (צעיר ממני, דומני) בקפוטה רקומה, חגיגית. הוא הופתע לראות את המשלחת שצצה פתאום, שהרי בוודאי מצא את בית הקברות נטוש כשבא. סבא בירך אותו ב"שוּלֶם עליכם" בצירוף קידה עדינה. האברך החזיר ברכה וחייך. סבא פנה אליו בפולנית, והוא השיב בפולנית שוטפת. הם שוחחו לרגע, וברגע שסבא הסביר שאנו מישראל, עבר האברך לעברית בלי מאמץ. הוא בירך את כולנו לשלום בעברית, שכן הבין שרק סבא דובר פולנית מבינינו (גם סבתא, אבל עם נשים הרי לא מדברים), וסיפר שהוא משתייך לחסידות בּוּבּוֹב (Bubov), שמרכזה בארה"ב, ושבאוהל שכאן קבור צדיק גדול, אחד מתלמידיו של האדמו"ר הראשון מבובוב. שאלנו מניין העברית החופשית שבפיו, והוא סיפר שנולד בפולין, הרבה אחרי המלחמה, ושעלה לישראל לפני כמה שנים. לאחר שנתיים-שלוש בישראל, עבר לניו-יורק, כדי להיות קרוב אל האדמו"ר שלו. אני מצדי המשכתי להגניב מבטים אל הנזיר, שהמשיך להתבונן ב"אוהל" ולא נראה מתענין בנו במיוחד. לבסוף נפרדנו מהאברך בברכות לבביות, ועזבנו את בית העלמין. האברך התעכב שם עוד זמן מה. הייתי קצת מאוכזב, ראשית מפני שמבחינתי לא היה מענין במיוחד לבקר בקוזניצה, ושנית מפני שסקרנותי בענין הנזיר לא באה על סיפוקה. זה מה יש.


<caption>האברך בקוזניצה (הנזיר לא צולם)</caption>


המשכנו לעבר לובלין, והגענו אליה בשעת אחר צהריים מוקדמת. התחנה הבאה בתוכנית היתה ביקור במחנה הריכוז מיידאנק (Majdanek), הסמוך ללובלין. סבא וסבתא כבר ביקרו שם פעמיים, ולכן בחרו להישאר בעיר ולנוח, או לשבת באיזה בית קפה. שאר הקבוצה המשיכה למיידאנק.

בהמשך: מיידאנק.

(5 comments | Leave a comment)

Comments
 
[User Picture]
From:ygurvitz
Date:December 24th, 2003 12:23 pm (UTC)

כבר חשבתי שלא נראה את זה

(Link)


אנא, המשך.

[User Picture]
From:ravell
Date:December 25th, 2003 08:05 am (UTC)

רק היום היה לי זמן לקרוא את זה

(Link)
וכמו שאמר יוסי, אנא המשך
[User Picture]
From:mousa
Date:December 25th, 2003 09:56 am (UTC)

קז'ימיז' דולני

(Link)

אכן, הייתי שם גם אני לפני כמעט שלושה חודשים.
גרסתו של המדריך (הישראלי) שלנו שונה במקצת משלך: הוא סיפר שבקז'ימיז' דולני חיו כ-5000 איש לפני המלחמה, מתוכם כ-3000 יהודים. על פי גרסתו היה זה יהודי אמריקאי עשיר שיזם את העברת המצבות מהכביש שרוצף בהן, ולא תושביה הפולנים של העיירה. זה היה בסביבות שנת 1980. המצבות הועברו בחזרה לבית הקברות היהודי (מאחורי מצבת-הקיר ודאי ראית קברים נוספים שלא נהרסו) ושם עיצבו שני אמנים פולנים את המצבה.

ראינו את בית הכנסת של העיר (לא נכנסנו), שהיום מתפקד כבית קולנוע. אכן, יש שם זכר קלוש ביותר לעברו כבית כנסת. לפני כמה שנים באה עיתונאית מוורשה וחיברה כתבה ביקורתית ביותר על העירייה שלא טורחת להנציח את יהודי העיירה (יותר ממחצית התושבים!) שנעלמו ללא זכר עם כיבוש פולין ע"י הגרמנים. הכתבה פורסמה בעיתון, ואז נתלה לוח הנצחה על קיר הבית. הוא קטן ולא מפורט ביותר.

[User Picture]
From:ijon
Date:December 25th, 2003 02:24 pm (UTC)

Re: קז'ימיז' דולני

(Link)
ראשית, את צודקת שהאנדרטה חדשה משחשבתי. היא בשום אופן לא הוקמה זמן קצר לאחר המלחמה, אלא בשנת 1985. לפי פרויקט בתי הקברות היהודיים (נראה לי מקור רציני למדי), מדובר ב"רשות המקומית", אך אין פרטים. אולי בכל זאת מעורב איזה נדבן יהודי בסיפור, ואולי זה ניכוס של מדריכי תיירים ישראלים.

אשר לזכרון, אני אמביוולנטי מאוד בסוגיה הזו. האם בביקורך באוניברסיטת תל-אביב ראית הרבה אזכורים לכפר הערבי ששכן תחתיה פעם?

אני נוטה לחשוב שלא הוגן לדרוש מאנשים לשאת על גבם נטל של עוול היסטורי במשך דורות. יש לשאוף לפיצויים, להסדרים, וכו', כדי לאפשר לשני הצדדים להמשיך בחייהם. היום גרים בקז'ימיז' דולני בעיקר אנשים שאין להם ולא כלום עם השמדת יהודי העיר במלחה"ע השנייה, ואין סיבה שיתלו בכל פינה בעיר לוחות זכרון ובכך יצבעו אותה בצבעים קודרים. זכותם לחיות היום, בפולין, בשקט.
[User Picture]
From:mousa
Date:December 26th, 2003 02:02 am (UTC)

Re: קז'ימיז' דולני

(Link)
אתה צודק. היה טעם לטענתי רק אם נשארו שם אותם אנשים שחיו בכפיפה אחת עם היהודים שנספו.
Project Ben-Yehuda [Hebrew] Powered by LiveJournal.com