?

Log in

No account? Create an account
A Eulogy for Grandma - Impressions and Expressions of Ijon
January 7th, 2004
01:55 am

[Link]

Previous Entry Share Next Entry
A Eulogy for Grandma
I can't translate this myself. Sorry.
לפני שנתיים חסר ארבעה ימים נפטרה סבתי, שושנה, בעודה מאושפזת בבית חולים.

היא סבלה מבעיות בריאות שונות במשך רוב חייה הבוגרים, ובוודאי מאז שאני זוכר את עצמי. בריאותה הלכה והכבידה עליה, פיזית, עם השנים, ובעשור האחרון לחייה המעיטה לצאת מביתה (שם גרה עם בעלה, סבי, שעליו כתבתי לא מזמן) עקב כאבים חזקים בהליכה ובעמידה, ומצבה הלך והחמיר. הרופאים הציעו לה תהליך קשה ומייסר שהיה אמור לשפר במעט את מצבה, אך היא, למודת נסיון מחיים שלמים של התמודדות עם בריאותה, הלכה ואיבדה את תעצומות הנפש שלה, והשלימה עם ההתדרדרות הבלתי-נמנעת.

מדי פעם, בשיחה, היתה מפטירה: "נו, אז אחיה כמה שנים פחות... אני לא מוכנה לסבול יותר ממה שאני חייבת עכשיו. אין לי כוח." אנו, נכדיה וילדיה, היינו מוחים, כמובן, אך היא נותרה איתנה בדעתה. בשנה האחרונה לחייה נתקלה מדי פעם בקשיי נשימה, ואירעו מצבי חירום שונים שהצריכו אשפוזים חוזרים ונשנים. את שבועותיה האחרונים בילתה בבית-חולים, במחלקת טיפול נמרץ. סבא כמעט שלא מש מצידה, ואם לא היינו דואגים למזונו ולשעות השינה שלו, לא היה ישן ולא היה אוכל כלל.

כשהכאבים הרפו מעט, היתה סבתא פותרת תשבצים או צופה בטלויזיה. היא תיארה את כאביה בכנות אך בקצרה, ואינני יודע אם היתה אופטימית לגבי מצבה. ביום ששי, האחד-עשר בינואר 2002, נפטרה והפסיקה לסבול.

ואני מתגעגע.

סבתא שושנה היתה דמות ייחודית במשפחתי המורחבת. בניגוד לבעלה שנולד בורשה, ולזוג הורי אמי שנולדו אף הם בפולין, היתה סבתא שושנה צברית גאה, בת לדניאל, איש העלייה השנייה ואחיו של אחד ממייסדי ארגון "השומר", ושפת אמהּ היתה עברית. יידיש למדה רק ברבות השנים במחיצת סבא. באבי קווים ברורים מאופיהּ, ובי קווים ברורים מאופיו, ומכאן שגם מאופיהּ. שוב ושוב אני חושב על המורשת של סבתא, שרוב-רובהּ לא נוסח מעולם במלים ולא הועבר מפורשות; שוב ושוב אני נזכר בשיחות הנינוחות שניהלנו מאז ומתמיד.

אני רוצה להאיר כמה צדדים של סבתא שושנה, כפי שהכרתיה וכפי שאני זוכר אותה היום. דברי אינם סדורים ואין לי מסקנות; פשוט אכתוב.

סבתא שושנה אהבה את החיים. מעולם לא ראיתיה במרה שחורה; מעולם לא הביעה ספק בכדאיות החיים, בערכם, בערך האדם; לא היתה פסימית מטבעה. אהבה לצחוק, וכשצחקה מכל הלב, היתה בעיני התגלמות הצחוק עצמו. לעתים קרובות ראיתי אותה מוחה דמעות בעודה מתפקעת מצחוק עז. משונה, אך זה כנראה הזכרון החזק ביותר שיש לי מפניה -- מראהּ כשהיא מתגלגלת מצחוק.

סבתא ניחנה בתבונת כפיים, במחשבה זריזה, ובשכל ישר. הפליאה בכל מלאכת-יד ואמנות: היתה מציירת, מפסלת, סורגת ורוקמת, תופרת לעצמה בגדים, ועוד. היה לה חוש אסתטי עדין ונקי, ויצירותיה הן חלק מנופי קירות ילדותי, גם בביתנו וגם בביתם.

גם באמנויות הבישול והאפיה הצטיינה לדעת כולם, ומילדות עד בגרות אהבתי את מאכליה מאוד. סבתא אהבה לאכול, ואף היתה סקרנית מטבעה, גם בנושאים גסטרונומיים וגם בנושאים אחרים. סקרנותה ותאבונה היו בעוכריה עקב מצבה הבריאותי, ואין בלבי עליה על כך. אלמלא היתה מספקת את סקרנותה, לא היתה הסבתא שהכרתי. את ספר המתכונים הפרטי שלה, פרי איסוף ושכלול של שנים, כולל כל הסודות והטריקים, הורישה לאחותי, kritzit, בשלנית נהדרת כשלעצמה ויורשת ראויה לספר. סבתא כינתה את הספר "הצֵאנה-רְאֵנה שלי" (בהיגוי יידישאי, מין בדיחה מכוונת של סבתא, הצברית).

בצעירותה התגייסה לארגון ה"הגנה", ושימשה קשרית בגליל (שם בילתה מילדות עד בגרות, שם גדלו גם אבי ואחותו). בהיותה בחורה צעירה התגייסה לצבא הבריטי ושימשה נהגת משאית(!) בקו בין בנגאזי (לוּב) לתל-אביב. אהבה את הארץ והיתה בקיאה בגאוגרפיה. מזכרונות ילדותי המוקדמים ביותר הם משחקי המְּנִיָה לפי הא"ב של שמות יישובים בארץ, שהיינו משחקים, אני ואחותי הגדולה, עם סבא ו סבתא. בכיתה ב' הכרתי שמות יישובים כגון גבת או סאסא, שלמדתי מהמשחק הזה.

סבתא גם אהבה מאוד את התנ"ך, והכירה יפה את הטקסט. את אהבת התנ"ך הנחילה לאבי, שהעביר אותה גם אלי. אפילו בביה"ס, עם שיטת הלימוד המאוסה שנהוגה עד היום, על אף שהשניאו עלי את שיעורי התנ"ך, לא הצליחו להשניא עלי את הטקסט עצמו.

אחד הדברים הבולטים ביותר אצל סבתא היה העברית שלה. היא דיברה עברית תקנית, ארצישראלית, בלי שמץ מבטא זר, בתבניות עבריות לעילא. אנגלית לא ידעה מעולם (ואף שניסתה ללמוד אנגלית בקורס פעם, לפני שנים רבות, לא עלה הדבר יפה בידה, והיא התייאשה מכך לאחר זמן מה), ובעצם פרט להבנת יידיש מצטברת שרכשה כאמור עם השנים, דיברה רק עברית, ודיבורה היה חף משאילוֹת אומללות ומסירוסים צורמים של התחביר והצורות העבריים. תמיד היתה משתמשת בצורת הציווי הנכונה, באופן טבעי ולא באיזה מאמץ לדבר נכון; היתה אומרת תמיד "הבט" ולא "תראה"; היתה אומרת "מפני ש" ולא "בגלל ש", וכן הלאה.

סבתא אהבה לקרוא. בצעירותה קראה פרוזה ושירה בעברית, מקורית או מתורגמת, וכאמור את התנ"ך. בזקנתה קצרה סבלנותה, והיא העדיפה ספרי מתח ורומנים זולים על ספרות יפה. עד ימיה האחרונים היתה שואלת בקביעות ספרים מהספריה העירונית (בתקופה האחרונה, היות שמיעטה לצאת מהבית, בעיקר בעזרת אבי ואחותי, שהיו שואלים עבורה ספרים).

בכלל, אהבה להעסיק את מוחה באתגרים שונים. לא פעם מצאתיה רכונה על תצרף (פאזל) בן שלושת-אלפים או חמשת-אלפים חלקים, מתאימה ומצרפת חלקים בסבלנות ובשום-שכל. גם אהבה זו הנחילה לי (ולאחותי) דרך אבא.

ותחביבה הקבוע, שליווה אותה מאז שאני זוכר את עצמי ועד יום מותה, היה תשבצים למיניהם. סבתא נהגה לקנות בקביעות חוברות תשבצים, תשחצים, ומשחקי מלים. אצל סבתא, כילד, למדתי כל מיני "מלים של תשבצים". בגיל שבע הכרתי את המלה "כָּפן", ידעתי לפתור תשבצים רגילים ותשבצי "שלד", אספתי שמות של נהרות (מכירים את הוָל?), הרים, וערי בירה, הכל מתוך אהבת התשבצים והידענות שהנחילה סבתא מעצם כך ששיתפה אותי בעיסוקה. באחד מביקורי האחרונים בבית החולים, הבאתי לה חוברת תשבצים אקראית שקניתי במזנון של בית החולים בדרך לחדרהּ. לא שחששתי שלא היתה עמה חוברת; חששתי שכבר סיימה אותה ושאין לה חוברת נוספת.

מעולם לא איבדה את צלילות דעתה (פרט למעין שבץ שתקף אותה לפני כמה שנים, שהותיר תופעות אקראיות ונדירות של הפרעות קוגניטיביות מינוריות), והיתה דעתנית, עמדה על שלה, וידעה לנסח נימוק וטיעון משכנע. התעדכנה בנעשה בארץ ובעולם דרך החדשות, וזכרה אירועים וימי הולדת כמו שעון. בכלל, היטיבה לזכור כל דבר.

אחד הדברים המיוחדים בסבתא היה השקפת עולמה המודרנית. מעבר לכך שלא נשאה עמה את מטען ה"גלותיות" של סבא ושל הורי אמי, בזכות חינוכה הארצישראלי החילוני (ועל סבא-רבא דניאל בפעם אחרת), גם היתה מעודכנת ממש עד לערכי הצעירים של היום. זה הורגש במיוחד בכל הקשור ליחסים בנים ובנות -- קשרים רומנטיים, נישואין, והבאת ילדים לעולם: בעוד שסבא תמיד רמז לנו הנכדים רמזים בעובי של פיל בדבר הצורך הבהול בחתונה ובהבאת נינים (קודם כל נינים, אח"כ גם ילדים שלנו) לעולם, סבתא מעולם לא דחקה בי כהוא זה.

סבא התקשה לקבל את הרעיון של קשרים רומנטיים שאינם על רקע נישואין, את רעיון הילדים מחוץ לנישואין, את הרעיון של שותפים לדירה בני מינים שונים, ושאר אופי יחסי המינים בעולם של ארבעים השנים האחרונות. סבתא היתה פתוחה לגמרי לרעיונות הללו, ואם הסתייגה מהם, שמרה זאת לעצמה, וכלפי חוץ היתה קשובה ותומכת בכל הנכדים בנושאים הללו, ובכלל הביעה דעות פלורליסטיות ונאורות בענין.

סבתא היטיבה להבין את עולם הילדים והנוער של ימינו, ואפשר היה לדבר איתה על כל דבר. מיעטתי לנצל את האפשרות הזו, אך הערכתי אותה מאוד.

היו לה גם מגרעות, בלי ספק. כנכדהּ, נחשפתי למעט מאוד מהן, ולאף אחת לא ישירות. אלי ועבורי, היתה תמיד סבתא שושנה הנהדרת, המיוחדת, האחת והיחידה.

ביום ששי הקרוב נעלה לקברה ונציין שנתיים למותה. אני מתגעגע.

את הרישום הזה אני לא כותב כבר שנתיים. הנה כתבתי.

Current Mood: blessed

(9 comments | Leave a comment)

Comments
 
[User Picture]
From:reneighssance
Date:January 6th, 2004 06:13 pm (UTC)

Re: Current Mood: Blessed

(Link)
Oh

Your blessedness translated into words
with heartwarming precious results.

It so vivid, I feel as if I know her, and am acutely aware
of how I'd miss her if I were you.

Picturing your father reading this, moves me a lot.

Much Moose, especially on Friday.


[User Picture]
From:ijon
Date:January 7th, 2004 04:24 am (UTC)

Re: Current Mood: Blessed

(Link)
Thank you.
[User Picture]
From:kritzit
Date:January 6th, 2004 10:22 pm (UTC)

תודה

(Link)


.ריגשת אותי מאוד. לא הייתי יכולה לכתוב זאת יותר טוב
.הגעגועים אליה ורגשותיי הטעונים בנושא, מקשים עליי את הכתיבה עליה
אני חייבת לסבתא שושנה המון. למדתי ממנה כ"כ הרבה גם בתחום הבישול וגם בתחומים יצירתיים שונים של מלאכת-יד
.היא לימדה אותי לעבוד לפי סדר ולעשות עבודה נקיה
.לא עשתה שום דבר - חצי! או הכל או כלום
.ייתכן שחלק ניכר מהפרפקציוניזם שלי הושפע ממנה

.מתגעגעת מאוד

[User Picture]
From:ijon
Date:January 7th, 2004 04:23 am (UTC)

Re: תודה

(Link)
אני יכול לכתוב, טוב או פחות טוב, מה שאני מרגיש. אני לא יכול לכתוב מה שאת מרגישה, ולכן כדאי שתכתבי זאת את.
[User Picture]
From:yoavb
Date:January 8th, 2004 06:18 am (UTC)

Re: תודה

(Link)
גם אותי ריגש מאוד לקרוא את דבריך על סבתא.
מאז מותה לא הצלחתי לבכות עליה, ואני מרגיש כל כמה זמן את המשקל מתוכי, הרגשת כובד שאני חושב נגרמת מחוסר העיכול שלי לזה שאיבדנו אותה.
אני לא יודע למה אני מתקשה לעכל את מה שקרה ולהתמודד עם זה.
מדי פעם אני מרגיש כאב או געגועים חזקים אליה שמאוד קשה לי להרגיש עד הסוף או לעכל.
היא מופיעה לעיתים בחלומות שלי, והחלומות האלה משאירים אותי עם רגשות חזקים לפחות כל אותו יום. (לא תמיד רגשות של עצב או כאב) ץ
בגלל שלא הצלחתי להתאבל כמו שצריך אחרי מותה, אני מרגיש שלאט לאט אני מוציא את האבל הזה בדרכים שונות, ואני מקווה שאצליח לעכל את זה כמו שצריך גם בדרך איטית זו.
לקרוא את דבריך על סבתא לא רק ריגש אותי אלא גם עזר לי להתחבר לאבל שלי ועזר לי להוציא קצת ממה שיושב לי בלב.
תודה.

Joy.
From:(Anonymous)
Date:January 7th, 2004 01:57 am (UTC)

נוגע מאוד ללב.

(Link)
גם בגלל התיאור היפה והמלא רגש מבלי להיות סנטימנטלי ומניפולטיבי וגם - מבחינתי - משום שיש קווי דמיון בין סבתך לבין סבתי (שעודנה בחיים, טפו טפו טפו).
התשבצים, הבישולים, הפתיחות והליברליות, הפנייה "הבט"...
אני מבינה למה אתה כ"כ מתגעגע אליה.
סבתות כאלה הן נכס.
[User Picture]
From:ijon
Date:January 7th, 2004 04:22 am (UTC)

Re: נוגע מאוד ללב.

(Link)
תודה, וברוכה הבאה ליומן הרשת שלי. האם תיאותי לכתוב תחת שמך?
[User Picture]
From:novartza
Date:January 7th, 2004 04:36 pm (UTC)

תודה

(Link)
מרגש וכתוב היטב.

תוכל לקרוא את מה שכתבתי בזמנו על אמא שלי ז"ל
כאן.
[User Picture]
From:ijon
Date:January 11th, 2004 05:35 am (UTC)

Re: תודה

(Link)
Actually, I can't. The URL is not accessible. Does it depend on your computer being on?
Project Ben-Yehuda [Hebrew] Powered by LiveJournal.com