?

Log in

Impressions and Expressions of Ijon Below are 10 entries, after skipping 10 most recent ones in the "Asaf Bartov" journal:

[<< Previous 10 entries -- Next 10 entries >>]

June 16th, 2010
07:48 pm

[Link]

Mr. Norris Changes Trains / Christopher Isherwood
(also known as The Last of Mr. Norris in the US Edition.)

This short novel was an excellent read.

The character of Arthur Norris, a worldly, likable scoundrel, is vividly and engagingly portrayed in Isherwood's limpid style. The narrator is a rather bland fellow, and constantly reminded me of I Am A Camera, the title of a play based on Goodbye to Berlin, another work of Isherwood's.

Other characters are equally well-portrayed, and I understand what made Isherwood's depiction of late Weimar Berlin so universally acclaimed. He has a gentle but apt way of describing scenes and dialogue.

I saw others complain about the "vague plot", but I rather think this a strong point of the novel; sure, it's no suspense mystery! But Isherwood skillfully interweaves multiple sub-plots -- Baron von Pregnitz's predilections, Norris and the Communist Party, Otto and the Nazi brownshirts, and the limited angles of Helen Pratt and Frl. Schroeder -- and they all add up to an excellent landscape portrait of that wondrously doomed era.

Tags:

(Leave a comment)

June 3rd, 2010
01:36 pm

[Link]

למה איני הולך להפגנה
ידידה שאלה אותי אם אגיע להפגנה במוצ"ש. הנה תשובתי:
חוששני שלא.

ככל שאני מנסה לשכנע את עצמי שאין זה כך, איני מצליח לסתור את התרשמותי העמוקה שאין שום השפעה להפגנות בישראל. משמעותה של הפגנה נגזרת מן הידיעה שלנמען ההפגנה (במקרה זה, נבחרי הציבור שלנו, וספציפית הממשלה המכהנת) אכפת מדעתו (או זעמו) של הציבור. לנמעני הפגנה ציניים כמו פוליטיקאים, אכפת אך ורק אם יש התאמה בין ההפגנה לבין התנהגות אלקטורלית. והיות שבבירור אין התאמה כזו בישראל (עייני בתוצאות כל מערכות הבחירות מאז 1992), והיות שהפוליטיקאים בבירור הבינו זאת מזמן, אין כל השפעה להפגנות בישראל.

נותרה לנו אך ורק ההצבעה בקלפי; ומדי מערכת בחירות אנחנו נוכחים בכך שהישראלים מרוצים מאיכות השלטון שלהם. מייאש מאוד, כן, אבל אין טעם להעמיד פנים שאין זה כך.

- אסף

(14 comments | Leave a comment)

May 21st, 2010
12:05 am

[Link]

אמשים בתיאטרון
(for the Hebrew-challenged: the following are brief reviews of some recent theatrical productions)


1. משרתם של שני אדונים / גולדוני / התיאטרון הקאמרי
הקומדיה הידועה של גולדוני, שכל-כולה מחווה למסורת הקומדיה דל'ארטה, זכורה אולי לחלקכם מההפקה בכיכּוב שמואל וילוז'ני בסוף שנות השמונים. הקאמרי העלו הפקה מבריקה לגמרי, שמנצלת את מלוא הכשרון הקומי הוירטואוזי של דרור קרן (אני הולך שבי אחריו מאז הגילום המופלא שלו את ליידנטל של חנוך לוין), בבימוי יצירתי ועולץ של מוני מושונוב. סצינות הפנטומימה והקומדיה הפיזית מעולות.

ההפקה לא פוסחת על שום הזדמנות לקרוץ אל הקהל, לשבור את "הקיר הרביעי", ולשרבב רמיזות וציטוטים אל תרבות ישראלית עכשווית. בהצגה הזו, זה עובד נהדר. איציק כהן, שאותו אני רואה לראשונה, מפגין משחק קאמפּי לעילא, שמתאים ככפפה להגזמה המכוונת שגלומה בכתיבת קומדיה דל'ארטה במאה ה-18.

אם תראו קומדיה אחת השנה, רוצו להפקה הזו.

2. חורף מתחת לשולחן / רולנד טופור / התיאטרון הקאמרי
קומדיה עכשווית מאת טופור (Roland Topor), על מתרגמת קשת-יום שנאלצת להשכיר את החלל שמתחת לשולחן העבודה שלה לדייר משנה, עולה חדש מחבר העמים (בעיבוד הישראלי), סנדלר במקצועו. הוא חי מתחת לשולחן, עובד, מבשל, שר. ברקע יש עלילת משנה בנאלית לגמרי על בוס-מטריד-מינית, מה שכמובן משמש רקע לסגולותיו התרומיות של סנדלרנו.

מסיטואציה קומית יפה ומקורית, רוויית פוטנציאל, לא השכיל טופור לרקוח עלילה מעניינת, והמחזה נוסע בדיוק על הפסים שאתם מדמיינים בעקבות תיאורי לעיל. וחבל, חבל מאוד, כי את הסנדלר משחק וירטואוז קומי אחר -- אלון דהן -- שאותו ראיתי לראשונה לפני כעשור ב"רווקים ורווקות" מאת חנוך לוין, מאז נהניתי ממנו גם ב"המפיקים" וב"הנפש הטובה מסצ'ואן" (שניהם בתיאטרון הקאמרי), אבל בהפקה הזו הוא התעלה על עצמו -- אני מנחש על פי שם משפחתו שאין לו שורשים רוסיים (מישהו יודע?), ועל כן מרשימה פי כמה איכות המשחק שלו בדמות הסנדלר, ולא רק עצם זה שהוא מזייף מבטא רוסי משכנע, אלא גם מימיקה קטנה -- תנועות פנים, ידיים, העוויות קטנות -- רוסית בתכלית.

חבל, אם כן, שהמחזה לא מתרומם, עם התחלה מבטיחה ושחקן ראשי נהדר. לימור גולדשטיין בתפקיד המתרגמת משחקת לא רע, והיא אמנם אשה נאה בהחלט, אך אי-אפשר לבנות הצגה רק על רגליה החשופות של גב' גולדשטיין.

3. אמדאוס / פיטר שייפר / התיאטרון הקאמרי
את הסרט "אמדאוס" של מילוש פורמן ודאי הזדמן לכם לראות; אני אוהב אותו מאוד, וחושב ששייפר ופורמן השכילו לעבד את הגרעין הזהוב שיצר פושקין בשעתו, ב"טראגדיה הקטנה" "מוצארט וסאליירי", לכדי אגדה מודרנית נהדרת, ופ' מארי אבּרהם עוטה את דמותו של סאליירי באופן מפעים -- "אני הקדוש המגן על הבינוניים", הוא אומר...

ובכן, כששמעתי שהקאמרי מעלה הפקה של אמדאוס, ידעתי שאלך לראות; כששמעתי עוד שאת מוצארט ישחק איתי טיראן, אולי גדול השחקנים של דורו, הזכור לטוב בתור המלט חד-פעמי, ובמקביל בהופעה קומית וירטואוזית ב"יתוש בראש" של פ'ידוֹ -- אז כבר פיתחתי סקרנות של ממש.

ובכן, טיראן לא מאכזב; היותו פסנתרן מוכשר מועילה מאוד לאמינות המשחק, כמובן, והוא לובש את דמותו המורכבת של מוצארט באותה אינטליגנציה נהדרת שבה לבש את המלט. יצחק חזקיה, מצוין כתמיד, מפיק את המקסימום מסאליירי, ואמיר קריאף (שמאוד לא אהבתי כלארטס ב"המלט") מצטיין בתפקיד הקיסר. מומלץ.

(Leave a comment)

May 17th, 2010
06:11 pm

[Link]

מסע ליד חנה / כרמית גיא
שדרנית הרדיו והטלויזיה והמתרגמת המצוינת כרמית גיא מספרת על ילדותה ב"קיבוץ הקומוניסטי היחיד בעולם" -- יד חנה. בעצם הספר הוא יותר סיפורו של הקיבוץ מאשר של גיא -- קטעי זכרונות מילדותה ומעלומיה מאיירים פרקים בתולדות הקיבוץ. דגש רב ניתן, כמתבקש, לצד האידאולוגי של החיים בקיבוץ, על תהפוכותיו, ועל המתח הרב בין אנשי הקיבוץ לבין הגופים האידאולוגיים שאליהם השתייכו -- הגרעין, הקיבוץ המאוחד, אנשי משה סנה, והמפלגה הקומוניסטית הישראלית.

הסיפור מענין וכתוב היטב, ונשען על עבודה ארכיונית רבה, כמו גם על ראיונות עם חלק מהמעורבים עצמם. גיא משכילה לכתוב מתוך אמפתיה והבנה לכל הצדדים במחלוקות הרבות שהיא מתארת, ועם זאת לא להסתנוור מן הרטוריקה של אף צד.

למדתי תוך כדי קריאה פרק מענין בתולדות היישוב בכלל, ולא רק הפלגים הסוציאליסטיים שבו. במיוחד היה מענין לקרוא על ההשפעה העצומה שהיתה למה שכונה "משפטי פראג" (ובמיוחד משפטו של מרדכי אורן), בשנת 1952, על החיים הפוליטיים בישראל, ועל השתייכותם הרעיונית והארגונית של אנשים בישראל הרחוקה.

למי שמתענין בנושאים הללו, אני ממליץ בחום.

(Leave a comment)

March 5th, 2010
09:45 pm

[Link]

Wood on Auster
A biting piece by James Wood on Paul Auster's latest novel, and those preceding it, in the New Yorker. I now feel a lot better about not having read a single one yet, though it sometimes seemed everyone around me was reading or has read one.

If you've read any Auster, tell me what you think of his stuff; if you read this piece by Wood as well, do tell me what you think about that, too. Enquiring minds want to know!

(4 comments | Leave a comment)

February 11th, 2010
05:40 am

[Link]

Jane Eyre / Charlotte Bronte
I finally got around to rereading Jane Eyre. I had read it more than 20 years ago, in a Hebrew translation, and had been far too young to appreciate it then.

I found Bronte's writing excellent, and her style pleasing. I particularly enjoyed her keen descriptions of Jane's experiences in the first half of the novel -- at Gateshead, at Lowood, and at Thornfield before the mutual confession of love.

Those descriptions show Bronte to have been an astute observer of children and adults alike, and the character - I mean the personality and fiber -- of Jane herself is refreshing, vivid, and always a little surprising.

The second half was less enjoyable, and in particular I felt the whole section with the Rivers family at Moor House was too long by half, and rather less spirited than the first half of the novel.

I shall probably try one of the other novels by Bronte at some later point.

(3 comments | Leave a comment)

05:31 am

[Link]

Clinging to the Wreckage / John Mortimer
Like most people, I came to know John Mortimer's works through his Rumpole series (the books, not the TV series). I came to appreciate his comic genius, his profoundly humanistic and unsanctimonious attitude to life, and was intrigued by the title of this slim autobiographical volume.

Mortimer tells of his lonely but privileged childhood, his domineering, odd, and immensely influential father, his awkward relationship with his mother, and his gradual, late development into a grown-up.

We are treated to brief but effective depictions of life in Harrow, then Oxford, then the law courts, then the theater, Paris, Hollywood and Italy, and while the descriptions are certainly subjective and do not mean to encompass the entire era, they do in fact double as capsules of bygone days, of the UK in the middle decades of the 20th century.

Mortimer tells it like it was, admitting weakness and failure alongside triumph and elation, and manages to be candid, amusing, touching, and brief. I look forward to reading more of his nonfiction, alongside his excellent fiction and plays.

(Leave a comment)

January 10th, 2010
06:27 pm

[Link]

"Master and Commander" is pure joy
O'Brian's Master and Commander (first novel of the Aubrey/Maturin series) is everything it's cracked up to be. A fantastic evocation of the Napoleonic seafaring era, the social mores, and the naval language and customs.

I particularly admire the quality of his mimesis: O'Brian achieves a high degree of verisimilitude in the characters' speech and opinions, and does not sugarcoat or censor the less than savory aspects of late-18th century life. For instance, one shore leave for the sailors after a successful voyage does not end in harmless drunkenness, but in multiple cases of rape of women in the port town.

The main characters are interesting, and Stephen Maturin in particular is an intriguing and highly original character.

The language is very rich but never tiresome; be prepared to crack open your trusty dictionary every other page or so. I found the language contributes greatly to the color and character of the narrative.

Thanks to all my friends who had read and recommended it in the past: Tal Cohen (as early as 2000!), avva, gaal, ygurvitz, and probably a few others I forget.

(7 comments | Leave a comment)

December 28th, 2009
06:41 pm

[Link]

"Aiding [Africa] is Abetting", says Dambisa Moyo
Another excellent article I've recently read is this Guernica Magazine interview with economist Dambisa Moyo, who explains why sending money to Africa can't bring change. This agrees with my own tentative conclusions based on what I learn from occasional articles by Nicholas Kristof in the New York Times and in the New York Review of Books, though Kristof himself, while acknowledging the shortcomings of aid, does not accept that it's part of the problem.

Kristof also reviews Moyo's book in the NYT.


The title reminds me that during my all-too-brief visit to Berlin earlier this year, I read Muriel Spark's Aiding and Abetting. It was a good, smooth read, but not as impressive as A Far Cry From Kensington or my favorite-so-far, The Ballad of Peckham Rye.

(2 comments | Leave a comment)

06:15 pm

[Link]

Dalrymple Demolishes Le Corbusier
I didn't know anything about Le Corbusier other than the placeholder-tag "important architect who wrote". Theodore Dalrymple supplies a convincing demonstration of his importance, while condemning the man's works and legacy [City magazine].

Tags:

(9 comments | Leave a comment)

[<< Previous 10 entries -- Next 10 entries >>]

Project Ben-Yehuda [Hebrew] Powered by LiveJournal.com