Asaf Bartov (ijon) wrote,
Asaf Bartov
ijon

  • Mood:
  • Music:

My Statement

Here's the statement I made at my IDF trial. Below it are a few comments about it. Hebrew (sorry).

הצהרה בענין סירוב לשרת בשטחים הכבושים


06/03/2004

מדינת ישראל מחזיקה בשטחים ובהם מליוני בני אדם, במצב של כיבוש ודיכוי מתמשך, מאז המלחמה בשנת 1967.

לוּ היתה המדינה מחזיקה בשטחים רק לצורך החזרתם בעת עשיית שלום עם שכניה, מבלי להעביר לתוכם אוכלוסיה אזרחית בניגוד לאמנת ז'נבה (שעליה חתומה מדינת ישראל), דיינו.

לוּ היתה המדינה קובעת שיש לה זכות בעלות על השטחים הללו, מכוח נצחונה במלחמה (והיו דברים מעולם), והיתה מספחת את השטחים לתחומה, תוך החלת החוק הישראלי עליהם ומתן אזרחות לתושביהם, כפי שעשתה ברמת הגולן, דיינו.

אך מדינת ישראל אחזה בחבל בשני קצותיו – מחד לא רצתה לספח את השטחים, מן הסתם כדי לא לתת לתושביהם זכויות אזרח, ומאידך העבירה אוכלוסיה אזרחית לשטחים הכבושים, כדי ליצור נוכחות יהודית שתקבע עובדות דמוגרפיות חדשות בשטח. בינתיים, החזיקה מדינת ישראל את תושבי השטחים במעמד נחות, של אוכלוסיה כבושה, בלי זכויות מינימליות (בלי זכות ייצוג, בלי זכות קנין מלאה, בלי זכות התארגנות, ועוד), ותוך הפעלת כח בלתי-סביר.

כאזרח מדינת ישראל וחייל מילואים בצבאה, נקראתי עתה לשירות בשטחים הכבושים, בשמירה על התנחלויות בבקעת הירדן. כאדם, אינני יכול להיענות לקריאה. אינני יכול, משום שהיא בלתי-מוסרית: היא בלתי-מוסרית, משום שהיא קוראת לי להצטרף לכוח המדכא בני אדם בשל זהותם האתנית; שמאפשר בכוח הזרוע ביצוע של מעשים בלתי-חוקיים, החל במעשה ההתנחלות עצמו (שעובר על סעיף 49 באמנת ז'נבה הרביעית, שנחתמה בשנת 1949), דרך מעצרים מנהליים ועונשים קולקטיביים, וכלה בהרג חפים מפשע. הפרת זכויות האדם וההתעמרות בתושבי השטחים הם דברים שבשגרה, עד כדי כך שאינם מדווחים עוד בעיתונות בעמודי החדשות.

אבקש להבהיר: אינני עיוור לנעשה בצד הפלשתיני. הם מנהלים מערכה של טרור, וזה דבר בזוי ושפל מאין כמותו. מותר להזכיר שגם יהודים הפעילו טרור בעבר (פעולות האצ"ל נגד אזרחים ערבים בתקופת המנדט הבריטי, משנת 1937 ואילך, בעקבות מאורעות תרצ"ו, כולל הרג נשים וילדים בפיצוצים בשוק ובירי על אוטובוסים), ובכך דָמוּ ביותר לארגונים כגון "הג'יהאד האיסלמי" וה"חמאס". ההבדל הוא בתמיכת האוכלוסיה: רוב האוכלוסיה היהודית התנגדה לדרכן של המחתרות בתקופת המנדט, בעוד שבקרב הפלשתינים קיימת, לפי סקרים שנים, תמיכה מאסיבית בדרך האלימות והטרור להשגת שאיפותיהם הלאומיות הלגיטימיות. תמיכה זו של הפלשתינים בדרך האלימות היא חולשה מוסרית שתיזכר להם לדראון עולם, וגם ההסתה הפרועה נגד יהודים, ישראלים, וארה"ב אינה מוסרית בעיני.

אך מוסר, לדידי, הוא אבסולוטי, לא יחסי; לא מספיק להיות "יותר טובים" או "פחות רעים" מהצד השני בסכסוך, ושומה על אדם לציית לצו מצפונו גם בעת סכסוך עם בעלי מצפון רגיש פחות.

אני נשפט עתה בדין משמעתי צבאי, בעוון סירוב פקודה. יש למצוא אותי אשם בסירוב פקודה רק אם הפקודה אינה בלתי-חוקית. בעיני, מעל הפקודה להשתתף במשימות כיבוש והתנחלות בהחלט "מתנוסס דגל שחור", כדברי השופט הלוי בפסיקתו המפורסמת בעקבות הטבח בכפר קאסם, ולפיכך, למיטב הכרתי, מוטלת עלי חובת סירוב, גם לפי חוקי הצבא עצמו.

אך מעבר לכל הנימוקים לעיל ניצב מצפוני שלי. אני מסרב, מפני שמצפוני לא מתיר לי לציית.

אינני עריק או משתמט, ואני מוכן ורוצה לשרת במילואים מתוך הכרה בחובתי כאזרח המדינה והכרה בחשיבות מערך המילואים לבטחון המדינה. אשרת ברצון בכל משימה ובכל מקום, בגבולות מדינת ישראל, ובגבולות המצפון.





11/03/2004

הערות על משפטי ומה שקדם לו:

1. היום נשאתי את הדברים הללו במשפט שנערך לי על סירובי לשרת בשטחים. זכיתי להשמיע את הדברים במלואם וללא הפרעה, והקצין השופט אף הציג לי מספר שאלות בתום נאום ההגנה שלי, כדי להבהיר עוד יותר את עמדתי.

2. נידונתי לעשרים ואחד ימי מחבוש, החל מתאריך 14/03/2004.

3. לפני המשפט השתתפתי באימון היחידה (בתוך גבולות ישראל). כל הקצינים שאיתם באתי במגע, ממפקד הפלוגה שלי ועד למפקד ה"תעסוקה" הנוכחית, התייחסו אלי בכבוד ובנימוס. מפקד התעסוקה אף השתדל למצוא פשרה שתאפשר לי להשתתף במשימה, אך כל היישובים שהכוח נועד לאבטח נמצאים באותה גזרה, עמוק בבקעת הירדן, ולכן לא יכולתי להיענות לפשרה.

4. לפחות ארבעה קצינים טענו באוזני בפירוש שבקעת הירדן אינה חלק מהשטחים. לאחר שניסיתי, לשם הבהרה, לדבר על הקו הירוק במקום על "השטחים", טענו הקציני בתוקף שיישובים כגון תומר ויפית אינם מעבר לקו הירוק, כלומר הינם בשטח ישראל. על היישוב נעמה, אמרו שהוא נמצא על הקו הירוק. אלמלא עשו עלי הקצינים הללו רושם חיובי ביותר כאנשים הגונים, רחוקים ככל שיהיו מדעותי, הייתי חושד שמדובר בנסיון הטעיה מכוון; אני מניח שלא מדובר בהטעיה מכוונת, אלא בטשטוש הבחנה שמנשב בצבא מלמעלה עד למטה, ובעצם מהממשלה ועד לקצונה הזוטרה. במלים אחרות, נדמה לי שיש קונסנסוס חדש, לפיו כל "שטח C" סופח דה-פקטו, כלומר אינו רק נתון לשליטה בטחונית ומוניציפלית לפי ההסכמים עם הפלשתינים [האם עודם בתוקף בכלל? אינני בטוח.], אלא שייך למדינת ישראל במלוא מובן המלה. זה מדאיג ביותר. היה זה על רקע תפיסה זו שמפקד ה"תעסוקה" הבטיח לי שלא אאלץ לשרת מעבר לקו הירוק; הוא חשב על שטח C.

5. בפלוגה שלי לא נתקלו מעולם בסרבנות מצפונית. לא היה איש בפלוגה שתמך בעמדתי, גם לא שלא לציטוט, אך חלק מהחיילים הביעו הערכה לעמידתי על עקרונותי; חלק אחר סיפר בדיחות על ערבים טובים וערבים מתים. גם הקצינים מתנגדים לדעותי, אך הביעו הערכה וסימפתיה רבה.

Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 25 comments