Asaf Bartov (ijon) wrote,
Asaf Bartov
ijon

  • Mood:
  • Music:

An Anecdote from Huizinga

יוהאן הויזינחה, שחיבר את הספר הידוע "האדם המשחק" (Homo Ludens), כתב גם חיבור הסטורי על ימי-הביניים, שנקרא בעברית "בסתיו ימי-הביניים". תרגם את זה (יפה) אהרן אמיר. בפרק 12, הוא דן בזילוּת הדת בימי-הביניים, עקב קידוש-יתר של עניני יומיום ווולגאריזציה של טקסי קודש. הוא מביא דוגמאות רבות, והנה קטע מתיאורו:
על עזות-מצח מדהימה אנו שומעים במעשה על אביו של ההומאניסט הפאריזי רודולף אגריקוֹלא, שקיבל את הידיעה שפילגשו ילדה בן בעצם היום שבו נבחר לכהונת ראש-מנזר. 'היום הייתי פעמיים לאב. ברכה היא מן האלהים!' אמר.
[...]

בימי מועד, אומר ניקוֹלא דה-קלימאנז', מעטים הם ההולכים לתפילת-המיסה, אין הם שוהים עד הסוף, די להם בנגיעה במים הקדושים, בהשתחוויה לפני גבירתנו, או במתן נשיקה לצלמו של אחד הקדושים. אם מחכים הם להגבהתו של לחם-הקודש, הריהם מתגאים על כך, כאילו עשו חסד למשיח. בתפילות שחרית וערבית הכהן וסגנו הם היחידים הנוכחים. בעל-האחוזה שבכפר מעכב את הכהן שלא יפתח בתפילת-המיסה עד שיתעוררו הוא ורעייתו ויתלבשו. החגים המקודשים ביותר, לרבות ליל חג-המולד, אומר ז'רזוֹן, עוברים בניאופים, במשחקי-קלפים, בגידופים ובחילול-השם. [...] תפילות-לילה, אומר קלימאנז', אף הן מלוּות שירים וריקודים של זימה, אפילו בכנסיה; כהנים נותנים את הדוגמה בשחקם בקוביות בעודם ניצבים על משמרתם.

[.. על התהלוכה בעיר גֶּנט, עם ארון ובו שרידי קדוש מקומי ..]
לשעבר, הוא אומר, היו הנכבדים נוהגים לשאת את הגוויה הקדושה 'בכובד-ראש ובהערצה גדולים ועמוקים'; כיום יש רק 'אספסוף של פוחזים, ונערים מקולקלים'; הם נושאים אותו תוך זמר וצווחה, 'עם מאה אלף דברי לעג, וכולם שיכורים'. 'הם חמושים, ובכל אשר יעברו ירבּו עבירות, כאילו הותרה הרצועה ופותחו אזיקיהם; ביום ההוא נראה כאילו הכל הפקר הוא להם באמתלה של הגוויה שהם נושאים'.
Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 12 comments