עומר שומרוני מדווח על קונצרט יום ההולדת לזובין מהטה, ומזכיר דרך אגב עוד פאדיחה מבית היוצר של הנשיא, משה קצב. שימו לב גם למגיב "רומן" שמוסיף רשמים משלו.
עגום. מיותר לציין שלהרצוג זה לא היה קורה, בהיותו אנגלו-סקסי עד העצם, אבל מותר לשער שגם לקציר או לנבון זה לא היה קורה -- לא האנגלית המביכה מן הדף, ולא פיזור האשפה באולם.
ג'ון בארת כותב שהטבע הוא סַמְלָן בלתי-נלאה, ושעל הסופר להתנגד לסמליות הוולגארית של המציאות. הוא צודק. היות שאיני סופר, לא נותר לי אלא להצביע על עוד דוגמה לוולגאריות של המציאות: בעוד אני מקונן על אי-ייצוגיותו של הנשיא, עולה בדעתי, כמו גם בדעתכם, בוודאי, האנלוגיה הישרה בינו לבין הישראלי המצוי, כלומר, הייצוגיות הנאמנה, המלאה, של קצב את אזרחי ישראל.
עגום. מיותר לציין שלהרצוג זה לא היה קורה, בהיותו אנגלו-סקסי עד העצם, אבל מותר לשער שגם לקציר או לנבון זה לא היה קורה -- לא האנגלית המביכה מן הדף, ולא פיזור האשפה באולם.
ג'ון בארת כותב שהטבע הוא סַמְלָן בלתי-נלאה, ושעל הסופר להתנגד לסמליות הוולגארית של המציאות. הוא צודק. היות שאיני סופר, לא נותר לי אלא להצביע על עוד דוגמה לוולגאריות של המציאות: בעוד אני מקונן על אי-ייצוגיותו של הנשיא, עולה בדעתי, כמו גם בדעתכם, בוודאי, האנלוגיה הישרה בינו לבין הישראלי המצוי, כלומר, הייצוגיות הנאמנה, המלאה, של קצב את אזרחי ישראל.