עוד כמה דברים שכתבו אחרים על המלחמה או בהקשרה:
1. ראיון מדאיג עם תא"ל קופרווסר, לשעבר ראש יחידת האיסוף ("8200") של חיל המודיעין. גם זחוח, גם יהיר ("לא הופתענו... שום גרם של הפתעה... כן, זו היתה הפתעה... כן, גם זה היה מפתיע"), וגם אדיש להקשרים חוץ-צבאיים של המלחמה. מה שמדאיג הוא מידת ההשפעה (המשוערת) שהיתה להשקפה של קופרווסר על ראש הממשלה ושר הבטחון בשעתו, ואולי לממשיכו (אם הערכותיהם דומות) גם היום. תודה לדינה שונרא על ההפניה לראיון.
2. דברים שנשא ח"כ מאיר וילנר בכנסת ביוני 1982. מענין ומהדהד גם היום. פורסם בבלוג של ח"כ דב חנין (חד"ש).
3. משוררים כותבים על לבנון ב"ואין תיכלה לקרבות ולהרג", 1983, במוסף תרבות וספרות של הארץ. מר לי, מר לי בפה.
4.
ygurvitz מדווח על המלצתו של ראש אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה בצה"ל, האלוף מזרחי, לבוז ביזה בלבנון כדי לאכול. ראש אגף לוגיסטיקה, כן?
5. דורון רוזנבלום צולף ישר במטרה בתיאורו את רטוריקת המלחמה. כמה נכון, כמה מביך.
6. ובלי קשר למלחמה, אבל בהחלט אפרופו אולקוס, קראו על המרדף בכביש 443 אחר שר התחבורה, אחד, שאול מופז. אל תפספסו את תגובת לשכת השר. מה עוד צריך לעשות כדי להגדיש את הסאה בישראל 2006?
נכון שבעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה? כלומר אף אחד משלושת האנשים ששמו לב שזה קרה בכלל, בתוך המולת מסיבת הסיום של המלחמה.
אין חשק לכתוב משהו בעצמי על המצב. אני נתקף מיאוס נוראי בכל פעם שאני חושב על זה.
1. ראיון מדאיג עם תא"ל קופרווסר, לשעבר ראש יחידת האיסוף ("8200") של חיל המודיעין. גם זחוח, גם יהיר ("לא הופתענו... שום גרם של הפתעה... כן, זו היתה הפתעה... כן, גם זה היה מפתיע"), וגם אדיש להקשרים חוץ-צבאיים של המלחמה. מה שמדאיג הוא מידת ההשפעה (המשוערת) שהיתה להשקפה של קופרווסר על ראש הממשלה ושר הבטחון בשעתו, ואולי לממשיכו (אם הערכותיהם דומות) גם היום. תודה לדינה שונרא על ההפניה לראיון.
2. דברים שנשא ח"כ מאיר וילנר בכנסת ביוני 1982. מענין ומהדהד גם היום. פורסם בבלוג של ח"כ דב חנין (חד"ש).
3. משוררים כותבים על לבנון ב"ואין תיכלה לקרבות ולהרג", 1983, במוסף תרבות וספרות של הארץ. מר לי, מר לי בפה.
4.
5. דורון רוזנבלום צולף ישר במטרה בתיאורו את רטוריקת המלחמה. כמה נכון, כמה מביך.
6. ובלי קשר למלחמה, אבל בהחלט אפרופו אולקוס, קראו על המרדף בכביש 443 אחר שר התחבורה, אחד, שאול מופז. אל תפספסו את תגובת לשכת השר. מה עוד צריך לעשות כדי להגדיש את הסאה בישראל 2006?
נכון שבעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה? כלומר אף אחד משלושת האנשים ששמו לב שזה קרה בכלל, בתוך המולת מסיבת הסיום של המלחמה.
אין חשק לכתוב משהו בעצמי על המצב. אני נתקף מיאוס נוראי בכל פעם שאני חושב על זה.