מאז שחיברתי בחיפזון דף שמסביר את אופן הקלדת סימני הניקוד במע' ההפעלה Windows לטובת מתנדבי פרויקט בן-יהודה, אני מקבל מעת לעת פניות מפניות שונות מאנשים שהגיעו אל הדף כי חיפשו "ניקוד" ב-Google, ובהן שאלות שונות ומשונות בלי קשר לפרויקט בן-יהודה.
היום קיבלתי את הפניה הבאה (אני משמיט פרטים מזהים, כמובן):
היום קיבלתי את הפניה הבאה (אני משמיט פרטים מזהים, כמובן):
לאסף שלום, אבל איך תדע אם תאות מסוימת צריך לשים סגול צרה או שווא? זאת הבעיה. ואיפוא אתה ממליץ לתת לעריכה שירים שאני כותבת. האם אתה יודע, שם של הוצאה לאור, ואיך זה בכלל עובד? או שלהמשיך לשים בשקית ניילון את כל שירי היפים?והנה תשובתי:
שלום, XXXXX.
כללי הניקוד העברי סבוכים למדי, ואי-אפשר ללומדם בדואל. נקדנות מדויקת היא מקצוע, ורכישתו קשה מאוד. אם בניקוד שירה מקורית את מעונינת, אין טוב מלפנות למקצוען, בתשלום. בסיס טוב בכל זאת הוא הספר "הניקוד - הלכה למעשה" מאת ניסן נצר.
את שיריך הייתי ממליץ לך, הרבה לפני שאת משלמת לנקדן מקצועי ולהוצאה לאור, להעביר לאיש-ספר בקיא בשירה, ולבקש ממנו חוות דעת כנה על איכותם. הנסיון מלמד שמעטים המשוררים בעלי הכשרון הטבעי, ולא כל טקסט בשורות קצרות הוא שיר.
אם את משוכנעת ששיריך הם חומר ספרותי ראוי, שלחי אחד או שניים לכתבי עת ספרותיים, כגון "קשת החדשה", או למדורי הספרות של העיתונים הגדולים. הנה כאן רשימה חלקית של כתבי עת ספרותיים, בויקיפדיה העברית. דאגי לשלוח העתקים ולא את כתב היד המקורי, שכן כתבי עת אינם מחזירים את החומר בכל מקרה. אם יתקבל אחד משיריך לפרסום בכתב-עת, תוכלי אולי לחשוב על הוצאת ספר שלם משיריך. צריך להודות שגם שירים טובים נדחים לעתים ע"י כתבי עת, משיקולים שונים, מוצדקים יותר או פחות. התמידי בנסיונות -- דחייה אחת אינה סוף פסוק. רק קחי בחשבון שספרי שירה אינם כדאיים כלכלית, ולכן רוב המו"לים ידרשו ממך בלי בושה להשתתף בעלות הפקת הספר.
אם יותר משחשוב לך לראות את שיריך על מדף חנות הספרים חשוב לך שיקראו אותם, אין טוב מלפרסם את שיריך ברשת, באתר יצירה פתוח לציבור, דוגמת במה חדשה.
אני מקווה שסייעתי לך בכל זאת.