October 27th, 2003

Arrrgh!

Caught a bad cold. No idea how. Can't sleep. Sneezing so hard my back aches. Nose running. Must go to school tomorrow -- first lessons of four courses, and I don't want to miss the syllabi and logistics. Not to mention missing Prof. Rubin.

Can't concentrate enough to practice Greek. Guilt. Reading another brilliant article by Asaf Inbari. Wish I were dead. [don't panic, this is normal illness verbiage].

Arrrgh.
  • Current Music
    silence (J's sleeping)

(no subject)

אסף ענברי הוא המסאי המבריק ביותר הפועל כיום. סתם פסקה לדוגמה, אחת מני רבות:
הפרופיל האופייני לאיש-הרוח בן דור-המדינה, הוא של שמאלן-ליבראל, איש מצפון ושלום, שערכיו הם ערכיהם של טורגנייב וצ'כוב: מתינות, סובלנות, רגישות לעוולות. זה האתוס של עוז, יהושע וגרוסמן, שלֵו ובאר (ולפניהם, ס. יזהר), ושל אסא כשר, ירמיהו יובל, גרשון שקד, דן מירון ומרבית הפובליציסטים הבולטים-הוותיקים. המצפון הוא האתוס, בדור-המדינה; הוא מה שמופיע במקום השקפה אצל רוב הבולטים בין בניו של דור זה. ההומאניזם שלהם הוא סוג של מזג, של עמדה נפשית, יותר מִשֶהִינו מצע ברור ומנומק כלכלית, חברתית, תרבותית או פוליטית. רובם חילונים, בוגרי תנועת-העבודה - חילוניות ושמאלנות שהם אף-פעם לא בדקו, לא ביררו מול חלופות, אלא קיבלו מן המוכן כְמובנות מאליהן. אינטליגנציה ליבראלית זו, של דור-המדינה, לא הצטיינה בחידודן אלא דווקא במיסמוסן של שאלות המצריכות עמדה סדורה, לא רק מצפון.
--אסף ענברי, "דור הקריסה"