March 22nd, 2004

הפואטיקה של הפקודה הצה"לית

21.3.04

צבא ההגנה לישראל, כבר מימיו הראשונים, קבע את העברית כשפתו הרשמית והיחידה. על אף התדמית המרושלת-פלמ"חניקית שמלווה אותו מימי כובעי הגרב ועד ימינו אנו, ניחן צה"ל בכשרון יצירה מרתק ומתוחכם, היאה לצבא העם של עם הספר. ברצוני לבחון, במגבלות המקום והזמן, את הפואטיקה של הפקודה הצה"לית. אם ניתן דעתנו על השאלה "מהי פקודה", ודאי שנטען בערך כך: הפקודה היא מבע קצר בלשון ציווי, והפקודה המינימלית היא בת מילה אחת, כגון "עצור!". לשונה תמציתית, אין בה מקום ליְתִירוּת, אין בה נימוקים והצטדקויות, וכל מעייני הדובר בהשגת תכלית מסויימת ומוגדרת היטב. ואולם, מעיון בכמה פקודות אופייניות בצה"ל, שיהיו מוכרות לכל מי שעבר טירונות צה"לית או שירת במערך המילואים, עולות עובדות מפתיעות שמעמידות פואטיקה מורכבת ועשירה בסוגה הזו, היבשה והאפרורית לכאורה.

Collapse )
בהצדעה,
אסף ברטוב.