April 4th, 2004

Poland: 4. Day Two -- Majdanek (Hebrew)

תאריך ההתרחשויות: 8 יולי, 2002

בגיל 16, נסעתי עם קבוצת נוער לגרמניה, במסגרת חילופי משלחות נוער בין עירי רעננה וערים גרמניות שונות. התארחנו אצל משפחות גרמניות של בני נוער שביקרו שנה לפני כן או אחרי כן בישראל והתארחו אצלנו. התכנית כללה טיולים ואתרים שונים, ועיקרה היה מפגש עם נוער גרמני והכרת גרמניה של היום, ללא התמקדות בעבר הנורא של החברה הגרמנית. אף על פי כן, הטיול כלל גם ביקור במחנה הריכוז ברגן-בלזן, אחד המחנות הבודדים בגרמניה עצמה.

בברגן-בלזן אין הרבה מה לראות: שלושה חדרי תצוגה המנסים לתמצת את מלחה"ע השנייה, "הפתרון הסופי", ותולדות המחנה, ושדה מדשיא רחב ידיים, ושביל כבוש בו, ושקט, הרבה שקט מסביב. הילכנו לאורך השביל, אל עבר רחבה ובה אנדרטה מרכזית, כל אחד ומחשבותיו. כולם התמקדו באנדרטה שנראתה מרחוק, אך את עיני משכה תלולית נמוכה ארוכה, כגובה חצי השוֹק, אף היא מכוסה דשא רך למראה. מתחתיה, לוח אבן ארוך ודהוי, ועליו חרותה כתובת קשה לקריאה, לא צבועה בשחור, לאמור "1500" וכמה מלים שלא הבנתי (אז). קראתי לאבא שלי, שהוביל את המשלחת, והינו דובר גרמנית, ושאלתי אותו לפשר הלוח. הוא הביט בו ואמר "קבר אחים. אלף וחמש-מאות קורבנות." התחלחלתי. ידעתי, כמובן, די הרבה על מחנות ריכוז, והכרתי סיפורי זוועה רבים מספור (שהרי משקיעים לא מעט בהנחלת מוראות השואה במערכת החינוך ובשידורים הממלכתיים), ואפילו ציפיתי לתמונות מזעזעות ולא נתבדיתי (ישנה למשל התמונה הידועה של הגבר השדוף, הכפוף, שמטפחת נשים לראשו, שהכרתי שנים וגיליתי עתה שצולמה בברגן-בלזן), אך איכשהו הקרבה הבלתי-אמצעית לתלולית מכוסת דשא שלצידה כתוב בפשטות שטמונים תחתיה אלף וחמש מאות בני אדם... איכשהו, היה זה רושם חריף, ועמדתי ליד התלולית כמה רגעים, וניסיתי לעכל את העובדה.

הגבר מברגן-בלזן [הוא ניצל, אגב]

Collapse )
בהמשך: "פולנים טובים"; החוזה מלובלין; ישיבת חכמי לובלין; אתרים פולניים המאתגרים את הלשון; בית-כנסת ספרותי; חתן חידון המיניבוס; ועוד.

  • Current Music
    Rick Wakeman -- Anne Boleyn