August 1st, 2004

An Anecdote from Huizinga

יוהאן הויזינחה, שחיבר את הספר הידוע "האדם המשחק" (Homo Ludens), כתב גם חיבור הסטורי על ימי-הביניים, שנקרא בעברית "בסתיו ימי-הביניים". תרגם את זה (יפה) אהרן אמיר. בפרק 12, הוא דן בזילוּת הדת בימי-הביניים, עקב קידוש-יתר של עניני יומיום ווולגאריזציה של טקסי קודש. הוא מביא דוגמאות רבות, והנה קטע מתיאורו:
על עזות-מצח מדהימה אנו שומעים במעשה על אביו של ההומאניסט הפאריזי רודולף אגריקוֹלא, שקיבל את הידיעה שפילגשו ילדה בן בעצם היום שבו נבחר לכהונת ראש-מנזר. 'היום הייתי פעמיים לאב. ברכה היא מן האלהים!' אמר.
[...]

בימי מועד, אומר ניקוֹלא דה-קלימאנז', מעטים הם ההולכים לתפילת-המיסה, אין הם שוהים עד הסוף, די להם בנגיעה במים הקדושים, בהשתחוויה לפני גבירתנו, או במתן נשיקה לצלמו של אחד הקדושים. אם מחכים הם להגבהתו של לחם-הקודש, הריהם מתגאים על כך, כאילו עשו חסד למשיח. בתפילות שחרית וערבית הכהן וסגנו הם היחידים הנוכחים. בעל-האחוזה שבכפר מעכב את הכהן שלא יפתח בתפילת-המיסה עד שיתעוררו הוא ורעייתו ויתלבשו. החגים המקודשים ביותר, לרבות ליל חג-המולד, אומר ז'רזוֹן, עוברים בניאופים, במשחקי-קלפים, בגידופים ובחילול-השם. [...] תפילות-לילה, אומר קלימאנז', אף הן מלוּות שירים וריקודים של זימה, אפילו בכנסיה; כהנים נותנים את הדוגמה בשחקם בקוביות בעודם ניצבים על משמרתם.

[.. על התהלוכה בעיר גֶּנט, עם ארון ובו שרידי קדוש מקומי ..]
לשעבר, הוא אומר, היו הנכבדים נוהגים לשאת את הגוויה הקדושה 'בכובד-ראש ובהערצה גדולים ועמוקים'; כיום יש רק 'אספסוף של פוחזים, ונערים מקולקלים'; הם נושאים אותו תוך זמר וצווחה, 'עם מאה אלף דברי לעג, וכולם שיכורים'. 'הם חמושים, ובכל אשר יעברו ירבּו עבירות, כאילו הותרה הרצועה ופותחו אזיקיהם; ביום ההוא נראה כאילו הכל הפקר הוא להם באמתלה של הגוויה שהם נושאים'.
  • Current Music
    Wagner -- The Valkyrie [Goodall]

הויזינחה: סקרנות מצערת

עוד משפט פנטסטי אצל הויזינחה:
זיווגם של יוסף ומרים היה תמיד עניין לסקרנות מצערת, שהשערות של חילול-השם נתערבבו בה עם יראת-שמים כנה.
  • Current Music
    Richard Wagner -- Siegfried [Goodall]