August 27th, 2006

תרגום: שמכל באיה לא שב עוד הלך

הנה שיר מאת אלישה סטולינגס שתרגמתי לא מזמן. שמו המקורי: From Whose Bourn No Traveller. אשמח לשמוע את דעתכם.

שֶׁמִכֹּל בָּאֶיהָ לֹא שָׁב עוֹד הֵלֶך

המוות, פקיד הגירוש,
שקל את מסמכיך ומצא בם דופי.
סתירות באופי הביקור:
קודם הנאה, אתה אומר, אחר-כך עבודה. מה מהשתיים?
כוונותיך לא ברורות, אך הוא חושד
שבכוונתך להישאר כאן לתמיד.

טענתך, כאילו אין לך תחליף,
אינה תופסת. אחרים יוכלו לקטוף עגבנִיות,
להתבשם מן הגּרְדֶנְיָה בַּשקיעה, וללטף את החתול,
ולהשגיח על אהובתך, עמוק בכר חלום.

מחאתך – כל כך מזמן, איני זוכר
דבר על המקום ממנו באתי. אפילו לא את השפה.
אומרים שרק איּוֹת וכלבים נשארו בכפר.
אומרים, אין עבודה. אין מה לאכול.
אין טלפון, אי-אפשר אפילו לשלוח מכתב
לנערה שאיתה אני רוצה להתחתן, המחכה בבית.

התיק סגור, הוא אומר ומחתים את הדף.
שאר הממתינים בתא העיכוב
מבטיחים לך שהשפה עוד תחזור,
לשון בלי הטיות, בלי מין ובלי מספר,
שבה "שלום" היא אותה מלה כמו "להתראות".

אלישה א' סטולינגס
תרגם: אסף ברטוב
(מובא כאן ברשות המחברת)