תודה על התיקון! אכן, "ערביה" ולא "ערבית", כמובן, אך אני דווקא דבק ב"לסבית אשכנזית", כלומר ב"לסבית" כשם עצם וב"אשכנזית" כשם תואר בתפקיד לוואי מגדיר ל"לסבית".

אפרופו תיקונים, מתארגנת קבוצת לימוד לדקדוק עברי "כמו שצריך", החל מלשון המקרא, בהנחיית עלמה חיננית ובקיאה ברזין הדרושין. לתלמידים הטובים יחולקו תופינים ומגדנות בטעמי ארמית, אכדית, אוגריתית, ויוונית.

אני מסכימה אתך שיש בעייתיות קשה בנסיון הזה, עד כדי מופרכות. עם זאת, לא הייתי מרחיקה עד כדי הטענה בשורה האחרונה, גם לא בזו בפסקה שלפניה.

הרעיון הזה מקורו בפמניזם מהזרם האתני, שהצביע על כך שהזרם הפמניסטי הליברלי (המרכזי) משחזר את ההשתקה כלפי מיעוטים המתבצעת בכלל החברה. כלומר, נשים היו אומרות: עכשיו זה לא הזמן להתעסק עם לסביות, זה ירחיק אותנו מהמטרה הכללית, או לחלופין, אם נעניק כוח למישהי ממגזר ערבי, יתעלמו מאיתנו לחלוטין. בסופו של דבר, במקרים רבים שירתו הארגונים הפמניסטיים הגדולים את הצרכים של נשים בורגניות בנות המעמד ה"שליט" (בהתאם להגדרת מעמד זו בחברתן).

פמניזם אתני או פמניזם שחור (הוא נקרא כך מאחר ובמקור הוא צמח מתוך מחאה של פמניסטיות שחורות בארה"ב) ביקש להכניס לסדר היום גם את הצרכים של נשים אחרות, לסביות, עניות, ממוצאים אתניים שונים ומרקעים תרבותיים שונים.

אני מסכימה שהחלוקה המתקבלת היא מוזרה, ושהיא מעוררת תמיהות ושאלות, אבל אני לא מסכימה שיש בכך חטא מוחלט. יש כאן, בתור התחלה, נסיון להתמודד עם חטא קיים. גם אם הפתרון רחוק מלהיות טוב, הוא לפחות מעלה את הבעייה על השולחן ומנסה להתמודד איתה.

שנית, הטענה ובכך גם הטענה של הפמניזם האתני) היא לא שצריכים להיות ממגזר מסויים כדי לטפל בבעייה מסויימת, אבל שכשאר יש למגזר מסויים ייצוג, הסיכוי שהבעייה תטופל או תטופל טוב היא גבוהה יותר. הדבר נכון גם בכנסת. אנחנו כולנו רוצים לראות שרים ערביים, ויוצאים מנקודת הנחה ששר ערבי יעשה למען המגזר שלו כמו ששר חרדי עושה למען המגזר שלו. אנחנו גם רואים יפה מאוד מה קורה כשאין שום ייצוג. גם אהוד אולמרט ויולי תמיר (וכל ראש ממשלה, שר אוצר או שר חינוך שקדמו להם) יכולים לתקן את הבעיות הקשות במערכת החינוך הערבית. או לחילופין, שרי אוצר יהודיים טובים וראשי ממשלות נימולים מיומם השמיני יכולים לסייע בשיקום התשתיות ביישובים ערביים, ביצירת מקומות עבודה. האם מישהו עשה זאת? לא. מהרבה סיבות, ביניהם מפני שלא באמת אכפת להם. הם מייצגים מגזר אחר.

האם ניתן באיזשהו גוף מייצג (החל מגוף מתנדב וכלה בגוף ממשלתי נבחר) להעניק ייצוג נאמן לחברה? לא. אפשר לנסות. אני מסכימה שהאופן בו נעשה הדבר בארגון אישה לאישה הוא בעייתי ולוקה מאוד בחסר, אבל הרעיון בהכרח הוא לא רעיון פסול. הוא גם שעון על רעיונות מסוג "אין מיסוי ללא ייצוג" וכן הלאה. בשאלה את מי ייצג אדם השייך למגזרים שונים יענה הפמניזם הזה: כל אדם מגיע ממגזרים שונים. אנחנו לבנים, ממוצא מסויים, ממעמד כלכלי מסויים, מנטייה מינית מסויימת, עם מערכת אמונות פוליטיות מסויימות... אין דבר כזה כמו מייצג מובהק. המטרה היא לחתור לגוף שבסך הכל ייצג פנים רבות ושונות של החברה. אדם אחד יכול לייצג כמה מגזרים (היהודים והעניים למשל) ויכול להגיע מרקע ספציפי מסויים, אבל לבקש להתמקד ברקע מסויים מכלל הרקעים ההופכים אותו אדם (למשל ערבי נוצרי המעוניין לייצג את כלל הערבים ולא רק את הנוצריים שבהם). ההנחה המובלעת היא שכשאותו אדם יתקל בנושא שהוא ספציפי גם לנוצרים, הרקע שלו יתן לו פרספקטיבה נוספת וכלים נוספים לפעול על פיהם. ברור לכולם, ד"א שלא מובטח שהוא אכן יפעל כך, מפני שאלו פניה של הפוליטיקה, ולא כל בן עניים שיעלה לגדולה בהכרח יזכור את מי ששלחו אותו בעבר. אפשר רק לקוות.

בנוגע לשאלה אם צריך להיות נאנס כדי לטפל בנאנסים התשובה היא "תלוי מהי מתודולוגיית הטיפול". זה קצת שטחי לבוא ולטעון טענה, כאילו יש רק ארגון אחד ורק מתודולוגיה אחת של טיפול. אני אתן לך דוגמא.

בת"א פועל מעון לסיוע לנוער במצוקה הגר ברחובות. הוא נקרא בית השאנטי, ובשעריו כבר עברו אלפי ילדים, ואחוזי ההצלחה שלו בשיקומם הם מהגבוהים בעולם. ארגונים מאירופה מגיעים אליו מדי שנה כדי ללמוד את השיטה שפתחו מנהלי הבית. בין מגוון המאפיינים של בית השאנטי הוא העובדה שכל הצוות, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מגיע מרקע דומה למה שהילדים המטופלים עוברים (התעללות, הזנחה, חיים ברחוב, אונס וכו'). זאת מתוך הנסיון שהילדים מגיבים טוב ומפתחים אמון יותר בקלות כלפי אלו שהם מניחים שיבינו אותם.

עכשיו, דודה שלי, אישה יקרה שכמותה, רוצה לעזור לנוער במצוקה. בית השאנטי לא יקבל אותה. האם זהו? אין יותר שום מקום שבו דודתי, בת אהובה להורים מטפחים, יכולה לסייע לנוער במצוקה? שטויות! יש ארגונים הפועלים מתוך מתודולוגיה אחרת, בהם יכולה דודתי להשתלב. וכך לקחה הדודה את עצמה והתנדבה למוקד ער"ן והיא מטפלת בנוער במצוקה החל מילדים שרבו עם ההורים וכלה בילדים העוברים התעללויות מסמרות שיער.

לארגונים שונים יש מתודולוגיות טיפול שונות, ומאחר ואין מדובר בארגון יחיד, אין מקום לקפוץ כאילו כלו כל הקיצים. בהתחשב בעובדה שארגונים אלו מרבים לשתף פעולה (דרך הקואליציה של ארגוני הנשים), עוד יותר אין מקום להתרעם.

אני מכיר את הפמיניזם האתני, אבל סבור שהוא נתון בסתירה עצמית עמוקה. מצד אחד הוא מוחה על קיפוח, הדרה, גטואיזציה, וכו', ומצד שני מתעקש על הדרה-נגדית וגטואיזציה עצמית במישורים שונים. נדמה לי שהוא צריך לשאוף לטשטוש מקסימלי של ההבחנות הלא-ענייניות בין בני אדם, לא להדגשתן ולתביעות שונות על בסיס אותם קריטריונים לא ענייניים (צבע, מין, דת, וכו').

אשר לייצוג, אשמח לגלות שהשר מסאלחה (זוכרים?) קידם במשהו את "מגזרו". נדמה לי שהוא בעיקר ילקק את יד האדון. אבל ברצינות, בוודאי שהסיכוי שאדם מקבוצה מסוימת יקדם אינטרסים של אותה קבוצה הוא גבוה יותר מהסיכוי שיקדם אותם אדם שאינו משתייך לקבוצה, וזאת משום שבני אדם הם שבטיים מטבעם. אבל הדמוקרטיה היא אנטי-שבטית, ושאיפתנו כדמוקרטים צריכה לעמוד נגד השבטיות. הפוליטיקה הסקטוריאלית היא אחד החוליים הגדולים של התרבות הישראלית, והיא אחד האחראים להיעדרו של שיח פוליטי אמיתי בישראל, כלומר להיעדרו של שיח בין אזרחים שווים על ענייני הציבור (כגון מע' הבריאות, החינוך, הסביבה, וכו'). במקום זה יש לנו חרדים שדואגים לחרדים, מושחתים שדואגים לעצמם ולבעלי ההון, לאומנים שדואגים למתנחלים, וכו', והכל תוך מינימום דיון וליבון, ומקסימום מחטף וגניבת דעת. לכן, שוב, רעיון הייצוג הסקטוריאלי נראה לי פיגור, ולא קדמה.

להזכירך, דוגמת הלא-נאנס המטפל בקורבנות אונס הובאה לא לשמה, אלא להארת כשל הייצוג. אולי הפסקה שכתבתי לעיל מסבירה את הענין יותר טוב. בוודאי שזה בסדר שיש ארגונים שמטפלים באמצעות מטפלים-שהיו-קורבנות.
(אם כי הסיפור שסיפר iod באמת מרתיח, בלי קשר לארגוני מתנדבים.)