הערת אגב של אריאנה מלמד, בתוך סקירה של המהדורה המחודשת של "אלף לבבות" לדן צלקה, מציעה הבחנה חריפה על הקורא העברי:
[הספר של צלקה] היה חכם מדי ומלא מילים לועזיות. נדרשו ביאורים, והם מובאים במהדורה החדשה והמוערת, לתועלת אנשים שלשונותיו של צלקה והקשריו התרבותיים קצת זרים להם. הזרות תמיד הרתיעה את הקורא הישראלי במקומות הלא נכונים: אם סופר הוא משלנו, אז שיכתוב עברית כאילו זו שפתו היחידה, בבקשה. לסופרים זרים מותר לנהוג אחרת. מעולם לא פחדנו ממילים בהינדי ואורדו וגוג'ראטי אצל סלמאן רושדי, לא נבהלנו מתיאורים ארכיטקטוניים ב'דברי ימי מנזר' של סרמאגו, שום דבר בתרבותו היפנית של הרוקי מורקמי לא מרתיע אותנו.