שדרנית הרדיו והטלויזיה והמתרגמת המצוינת כרמית גיא מספרת על ילדותה ב"קיבוץ הקומוניסטי היחיד בעולם" -- יד חנה. בעצם הספר הוא יותר סיפורו של הקיבוץ מאשר של גיא -- קטעי זכרונות מילדותה ומעלומיה מאיירים פרקים בתולדות הקיבוץ. דגש רב ניתן, כמתבקש, לצד האידאולוגי של החיים בקיבוץ, על תהפוכותיו, ועל המתח הרב בין אנשי הקיבוץ לבין הגופים האידאולוגיים שאליהם השתייכו -- הגרעין, הקיבוץ המאוחד, אנשי משה סנה, והמפלגה הקומוניסטית הישראלית.
הסיפור מענין וכתוב היטב, ונשען על עבודה ארכיונית רבה, כמו גם על ראיונות עם חלק מהמעורבים עצמם. גיא משכילה לכתוב מתוך אמפתיה והבנה לכל הצדדים במחלוקות הרבות שהיא מתארת, ועם זאת לא להסתנוור מן הרטוריקה של אף צד.
למדתי תוך כדי קריאה פרק מענין בתולדות היישוב בכלל, ולא רק הפלגים הסוציאליסטיים שבו. במיוחד היה מענין לקרוא על ההשפעה העצומה שהיתה למה שכונה "משפטי פראג" (ובמיוחד משפטו של מרדכי אורן), בשנת 1952, על החיים הפוליטיים בישראל, ועל השתייכותם הרעיונית והארגונית של אנשים בישראל הרחוקה.
למי שמתענין בנושאים הללו, אני ממליץ בחום.
הסיפור מענין וכתוב היטב, ונשען על עבודה ארכיונית רבה, כמו גם על ראיונות עם חלק מהמעורבים עצמם. גיא משכילה לכתוב מתוך אמפתיה והבנה לכל הצדדים במחלוקות הרבות שהיא מתארת, ועם זאת לא להסתנוור מן הרטוריקה של אף צד.
למדתי תוך כדי קריאה פרק מענין בתולדות היישוב בכלל, ולא רק הפלגים הסוציאליסטיים שבו. במיוחד היה מענין לקרוא על ההשפעה העצומה שהיתה למה שכונה "משפטי פראג" (ובמיוחד משפטו של מרדכי אורן), בשנת 1952, על החיים הפוליטיים בישראל, ועל השתייכותם הרעיונית והארגונית של אנשים בישראל הרחוקה.
למי שמתענין בנושאים הללו, אני ממליץ בחום.