Asaf Bartov (ijon) wrote,
Asaf Bartov
ijon

  • Mood:
  • Music:

כאילו תרבות

A rant in Hebrew on Memorial Day and the Hebrew language.
ערב יום הזכרון. חום מעיק, "כתב כניעה" של דורון רוזנבלום מבליח מבעד לאובך במוחי מאז הבוקר, אני שב הביתה אחרי יום ארוך ומחניק. רק המזגן בסלון עובד, אז אני אוסף כוחות בעודי שרוע על כורסה, מול פטמת הזכוכית שאותה מצאתי משדרת שירים עבריים של יום הזכרון. אני מחליף בעצבנות ערוץ, ומגיע לערוץ 2, בו פורסם שתשודר תכנית הנקראת "ספרטה בגליל" (אב יווני או לא?). עד שהתכנית תתחיל, מציעה לי פטמת הזכוכית תכנית תרבות המתקראת "החדֶר" (הסגול בלוגו התכנית). שוין, אני סובר, בעודי מתמכר לבריזה משיבת הנפש שמזרים לעברי המזגן המיטיב.

והנה מתברר כי בתכנית זו של "החדר", שודאי נבחרה בקפידה לשידור בערב יום הזכרון, נערך דיון על שירו הידוע של יהודה עמיחי "שיר ליל שבת" (1952). את הדיון מנחה רות קלדרון, אקדמאית וראש מכללת עלמא. מהר מאוד מתברר שאף במאי או מלהק בר-דעת לא היה בוחר בה מרצונו החופשי, שכן קלדרון מדקלמת טקסט בקפאון ובהיגוי מחוספס, אך מה לי ולשיקולים תדמיתיים שכאלו? אני שוקע בכורסה ומדמיין פיורדים. מן המרקע מודיעים שאורחות התכנית הפעם הן שלוש תלמידות ביה"ס "פלך" הירושלמי הידוע, ואיתן תדון קלדרון בשיר.

קוראים בית אחד, ואחת התלמידות נשאלת מה דעתה על השורה "כבסים כבר יבשו בחצר", והיא מתהרהרת, ובקימוט מצח חינני שבטח מלמדים ב"פלך", משיבה בערך כך: "יש כאן איזו שגרה... כאילו, יש משהו שחוזר על עצמו... כאילו כביסה, אשה..." (יסלח לי הקורא הדקדקן אם שיבשתי מעט את הציטוט, דעתי חלשה עלי מהחום והמיאוס). איך נפלו גיבורים! גם בנות ה"פלך" האצילות נשבו בכישוף הנתעב שהטיל אי-מי בבני התשחורת העברים הגורם להם להוציא את מלת הדימוי הלזו מפיהם כמלת קישור כללית וגם סתם בשביל הריתמוס.

נאנחתי וחזרתי לדמיין את חתימתו של סלארטיבארטפאסט.

תלמידה חיננית אחרת הוסיפה: "אני חושבת שהקדוש-ברוך-הוא ברא את האדם עם שתי יצרים, אהבה ומלחמה; כאילו [...]". אויה. אסור לי לראות דברים כאלה, באמת, זה מעלה לי את לחץ הדם. בת "פלך" כשרה למהדרין קובעת שהקב"ה ברא את האדם עם שתי יצרים, כאילו. אגב, במפגן של טוב-טעם, תיקנה יד נעלמה את השגיאה בתעתיק הכתוביות של הנאמר.

חזרתי לנורבגיה, והיות שחלפו בינתיים כמה דקות, החילותי לחוש שוב בקשר מסוים בין מוחי המאודה לאבריי הדווים, וחישבתי לקום מרביצתי נוכח ההתבוססות העילגת המוצעת לי כתרבות לערב יום הזכרון ולשוב לעבודת הבורא. אך אותו אל אכזר רצה שקלדרון עצמה, מנחת התכנית וראש מוסד המתיימר להעניק השכלה גבוהה, תאמר אז משהו בנוסח "כאילו, יש במה שאמרת על פתיינות קריאה שובבה יותר, ואצלכן זה יותר... כאילו, רומנטי?" בבת אחת נגוזו חזיונות המים המפכים בפיורדים, ועיני רוחי נצרבו שוב בחזיונות קוץ ודרדר, צור ועקרב, ארץ זוועת עילגות ורעות רוח.

לא עמד בי הכוח להמתין לספרטה בגליל, מה גם שספרטה המובטחת נתחלפה לי לפתע ביודפת, ומכאן צצה בי גוש-חלב, ויוחנן, ובר-גיורא, ואצ"ג, ואנה אני בא.

צריך לתקן את המזגן בשאר הבית.
Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 3 comments