Asaf Bartov (ijon) wrote,
Asaf Bartov

  • Mood:
  • Music:

What He Thought / Heather McHugh

So, Ms. McHugh kindly gave me permission to post my Hebrew translation of her poem "What He Thought", along with the original.

Here, then, is the original. My translation into Hebrew, a draft, follows. Your comments are most welcome.
What He Thought
by Heather McHugh

We were supposed to do a job in Italy
and, full of our feeling for
ourselves (our sense of being
Poets from America) we went
from Rome to Fano, met
the Mayor, mulled a couple
matters over. The Italian literati seemed
bewildered by the language of America: they asked us
what does "flat drink" mean? and the mysterious
"cheap date" (no explanation lessened
this one's mystery). Among Italian writers we

could recognize our counterparts: the academic,
the apologist, the arrogant, the amorous,
the brazen and the glib. And there was one
administrator (The Conservative), in suit
of regulation gray, who like a good tour guide
with measured pace and uninflected tone
narrated sights and histories
the hired van hauled us past.
Of all he was most politic--
and least poetic-- so
it seemed. Our last
few days in Rome
I found a book of poems this
unprepossessing one had written: it was there
in the pensione room (a room he'd recommended)
where it must have been abandoned by
the German visitor (was there a bus of them?) to whom
he had inscribed and dated it a month before. I couldn't
read Italian either, so I put the book
back in the wardrobe's dark. We last Americans

were due to leave
tomorrow. For our parting evening then
our host chose something in a family restaurant,
and there we sat and chatted, sat and chewed, till,
sensible it was our last big chance to be Poetic, make
our mark, one of us asked

"What's poetry?
Is it the fruits and vegetables
and marketplace at Campo dei Fiori

or the statue there?" Because I was
the glib one, I identified the answer
instantly, I didn't have to think-- "The truth
is both, it's both!" I blurted out. But that
was easy. That was easiest
to say. What followed taught me something
about difficulty,

for our underestimated host spoke out
all of a sudden, with a rising passion, and he said:

The statue represents
Giordano Bruno, brought
to be burned in the public square
because of his offence against authority, which was to say
the Church. His crime was his belief
the universe does not revolve around
the human being: God is no
fixed point or central government
but rather is poured in waves, through
all things: all things
move. "If God is not the soul itself,
he is the soul OF THE SOUL of the world." Such was
his heresy. The day they brought him forth to die

they feared he might incite the crowd (the man
was famous for his eloquence). And so his captors
placed upon his face
an iron mask
in which he could not speak.

That is how they burned him.
That is how he died,
without a word,
in front of everyone. And poetry--

(we'd all put down our forks by now, to listen to
the man in gray; he went on softly)-- poetry

is what he thought, but did not say.

מה שהוא חשב / הת'ר מֶקְיוּ
תרגם: אסף ברטוב

הוטלה עלינו שליחות באיטליה,
וחדורי רגש
לעצמנו (תחושת היותנו
משוררים מאמריקה) נסענו
מרומא לפאנו, פגשנו
בראש העיר, היגגנו כמה
הגיגים. אנשי הסֶּפֶר האיטלקים, נדמה,
חלשה דעתם אל מול לשון אמריקה: הם שאלו אותנו
מה פירוש flat drink? וגם הביטוי המסתורי
"cheap date" (שום הסבר לא הפחית
ממסתוריותו). בין סופרים איטלקים אנו

יכולים לזהות את מקבילינו: האקדמי,
האפולוגיסט, היהיר, המאוהב,
הנועז וחלק-הלשון. והיה אחד
מנהלן ("השמרן"), בחליפת
אפור-תקני, שכמו מדריך תיירים מוצלח
בקצב חדגוני וטון מדוד
קִרְיין היסטוריות, אתרים
שעל פניהם העבירנו הרכב השכור.
מכולם, היה הוא הכי שקול –
והכי פחות פיוטי – כך
נראה לנו. בימים
האחרונים שלנו ברומא
מצאתי ספר שירה מאת
אותו אדם בלתי-מושך: מונח שם
בחדר הפֶּנְסִיוֹנֶה (חדר שעליו המליץ)
שבו ודאי נטש אותו
האורח הגרמני (היה אוטובוס מלא בהם?) שלוֹ
הקדיש ותארך אותו, חודש קודם. גם אני לא
קוראת איטלקית, אז החזרתי הספר
לחושך ארון הבגדים. לנו, האמריקנים האחרונים

תוכננה עזיבה
למחרת. לערב הפרידה, אם כן,
בחר המארח איזו מסעדה ביתית,
ושם ישבנו ודיברנו, ולעסנו, עד אשר,
היות שמן הסתם היה זה רגע אחרון להיות בו פיוטי, ולהותיר
בם רושם, אחד מאיתנו הִקְשה

"מהי שירה?
האם היא הפירות והירקות
וכיכר השוק בקָאמְפּוֹ דֵי פִיוֹרִי?

או הפסל שָׁם?" היות שאני
חלקת-הלשון בינינו, זיהיתי התשובה
מיד, בלי לחשוב – "האמת היא
שניהם, היא שניהם!" פלטתי. אבל זה
היה קל. זה היה הכי קל
לומר. וההמשך לימד אותי משהו
על קושי,

כי מארחנו הלא-מוערך נשא קולו
פתאום, בהתרגשות גוברת, ואמר:

הפסל מייצג את
ג'וֹרְדָנוֹ בְּרוּנוֹ, שהובא
לבעירה בכיכר הציבורית
על פגיעתו בסמכות, כלומר
בכנסיה. פשעו היה אמונתו
שהיקום אינו סובב סביב
האדם: האל אינו
נקודה קבועה או שלטון מרכזי
אלא נמזג בגלים, דרך
כל הדברים: כל הדברים
נעים. "אם אלוהים אינו הנשמה עצמה,
הוא נשמתה של נשמתו של העולם." כזו היתה
מינותו. ביום שבו הוציאוהו שימות

חששו שהוא עלול להסית את ההמון (האיש
נודע באומנותו כנואם). וכך שובָיו
הניחו על פניו
מסכת ברזל
דרכה לא יכול לדבר.

ככה הם שרפו אותו.
ככה הוא מת,
בלי אף מלה,
לפני כולם. והשירה –

(כולנו כבר שמטנו מזלגות, כדי להקשיב לו,
לאיש האפרפר; הוא המשיך בשקט) – השירה

היא מה שהוא חשב, אך לא אמר.

  • Shah of Shahs / Ryszard Kapuściński

    Exactly 38 years ago, Khomeini returned to Iran from his exile in France, and set in motion the Islamic Revolution of Iran. A little over a year…

  • On Immigrants

    Speaking of immigrants, Sir Ian McKellen would like to offer this passage, from the Elizabethan play Sir Thomas More: GEORGE. Marry, the removing…

  • Goodreads is fun; Dickens; Mortimer

    I've been pretty indifferent to most of the recent social-network sites, but I'm really enjoying I'm a pretty busy reader, with a…

  • Post a new comment


    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.