שלוש הפתעות מ"קול המוסיקה", אתמול:

1. בבוקר, נתנו את הסימפוניה החמישית של בטהובן. זה לא צריך להפתיע, כמובן, אבל בכל זאת, זו הרי היצירה המוכרת ביותר לציבור, ו"קול המוסיקה" אמנם משמיע הכל מכל כל, מיצירות קאנוניות ועד תיפוף אתני על אחורי יאק (כמאמר ב. מיכאל), אבל איכשהו, התרגלתי לשמוע יצירות שאיני מכיר, או יצירות שאני מכיר אבל אינן מוכרות במיוחד למי שאינו חובב מוסיקה קלאסית, והיתה הפתעה בבחירה כה בנאלית-לכאורה.

2. בערב, בנוסעי בדָוִד, רמכי הנאמן, השמיעו שיר של מוצארט שנקרא "הקוסם". המגישה סיפרה בנעימת "קול המוסיקה" ("האזנתם זה עתה ל...", מכירים, נכון?) את תוכן השיר, ואז אמרה "וכל בית מסתיים בביטוי מוכר לנו: 'הוא קוסם'." מזל שישבתי, או שהייתי נופל מהמושב. קריצה לפוליטיקה? ב"קול המוסיקה"? ציינתי בפני ידידי שזו הפעם השנייה ש"קול המוסיקה" מפתיע אותי היום.

3. מיד לאחר "הקוסם", הודיעה הקריינית המפתיעה, שנאזין עתה למחזור שירים של ואגנר. נכון, ואגנר. נעצתי ברדיו מבט נדהם. הרדיו לא התרשם. "...שכתב ואגנר לאהובתו דאז, מטילדה פון וזנדוק". מעולם לא שמעתי ואגנר ב"קול המוסיקה". למעשה, השירים לגב' וזנדוק הם מהיצירות המועטות של ואגנר שטרם שמעתי כלל. תענוג.